תחולת דיני ניירות ערך על פקדונות מובנים המונפקים על ידי הבנקים בישראל

מחלקת השקעות ברשות ניירות ערך מפרסמת עמדת סגל נוספת הפעם בקשר לתחולת חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד – 1994 וחוק ניירות ערך, תשכ"ח – 1968 ("דיני ניירות ערך") על פקדונות מובנים המונפקים על ידי הבנקים בישראל.

עמדת סגל הרשות היא כי דיני ניירות ערך לא יחולו על מוצר מובנה עוקב מדד ניירות ערך, המונפק על-ידי בנק, אם יתקיימו לכל הפחות המאפיינים הבאים[1]:

1. הבטחה מלאה או כמעט מלאה של הקרן – הבטחת הקרן בשיעור של 90% ומעלה משמעה כי המשקיע בפיקדון המובנה לא יהיה חשוף לעלייה ולירידה במדד בדומה למוצר המחקה את המדד. הבטחת הקרן פירושה התחייבות להחזיר את סכום הקרן ובנוסף לכך להעניק תשואה חיובית הנגזרת משינויים בתשואת מדד ניירות הערך בהתאם לנוסחה שנקבעה בתנאי המוצר, באופן המונע הפסד משמעותי אם המדד יירד. על מנת לעמוד בתנאי זה, על הבטחת הקרן להיות מגולמת כרכיב בנוסחה ובתשואה שתתקבל בסוף תקופת הפקדון. לפיכך לדוגמה, כפיית פדיון מיידי בעת ירידת ערך נכס הבסיס אינה עומדת בתנאי כאמור.
2. היעדר נזילות יומית – הרשות דורשת מהבנקים לקבוע תקופה מינימלית לפדיון ההשקעה כך שיווצר בידול מספק בין הפקדונות לקרנות נאמנות עוקבות מדדים. לעניין זה, תקופה מינימלית של שלושה חודשים, תיחשב כתקופה היוצרת בידול בין המוצרים.

לעמדת הרשות, היא מנעה בעבר הצעה של פקדונות מובנים נזילים ברמה היומית וללא קרן מובטחת.

[1] יש לציין כי עשויים להתקיים מאפיינים נוספים המבחינים בין פיקדון מובנה ובין ניירות ערך והסדרי השקעה משותפים בנאמנות, אשר יכולים להיבחן בכל מקרה ומקרה, אולם שני המאפיינים האמורים הנם כאמור הבסיס הנדרש לכך.