לקוחות ועמיתים יקרים,

ביום 14.11.2022 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון (רע"א 7763/21), מפי כב' השופט ע' גרוסקופף בהסכמת כב' השופטים י' עמית וח' כבוב, במסגרתו נקבעו כללים מנחים לעניין שיקולי בית המשפט באישור הסדרי פשרה, גמול לתובעים וכיו"ב, בקשר עם תביעות נגזרות.

בתמצית, סעיף 202(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע כי "תובע לא יסתלק מתביעה נגזרת, ולא יעשה הסדר או פשרה עם נתבע, אלא באישור ביהמ"ש…". הוראה זו דומה להוראה המקבילה הקיימת בקשר עם תובענות ייצוגיות, בס' 16 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, לפיו "מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית אלא באישור בית המשפט…".

יחד עם זאת, בעוד ביחס לתובענות ייצוגיות קובע החוק גם את שיקולי בית המשפט בבואו לבחון את הבקשה להסתלקות, ובכלל זה "אם הבקשה לאישור הסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה", וכן "התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה", לא קבע החוק הבנייה דומה של שיקול הדעת ביחס לתביעות נגזרות.

ביהמ"ש העליון מנה רשימת שיקולים בשאלת אישור הסדר פשרה, ובכלל זה: סכום הפשרה ביחס לפיצוי שהחברה הייתה עשויה לקבל אילו הייתה זוכה בתביעה; הסיכוי שביהמ”ש היה מכריע בתביעה לטובת החברה; העלויות הכרוכות בהמשך ניהול הליך התביעה הנגזרת; תועלת אחרת הגלומה בפשרה ואשר עשויה לצמוח לחברה; השלב בו מצוי ההליך; מידת הסולבנטיות של הנתבעים או מנגנוני השיפוי העומדים להם; נאותות גובה הגמול ושכר הטרחה שהוצעו לתובע הנגזר ולבאי כוחו; וההתנגדויות שהוגשו להסכם. בית המשפט הוסיף וציין, כי השיקולים האמורים רלוונטיים בעיקר באישור הסדרי פשרה, אך כי בהסתלקות יש ככלל נטייה להקל באישור הבקשה.

במקרה הפרטני שנדון, בחן בית המשפט לחומרה את ההסדר כהסדר פשרה, ואישר (בכפוף להבהרה נקודתית) את פסק הדין המחוזי לפיו מדובר בהסדר סביר – בשים לב לכך שמרבית התועלת בתביעה חלפה לנוכח הימשכות ההליכים; היעדרן של התנגדויות והחיסכון המשמעותי בעלויות שבהסדר.

בנוסף, בנוגע לגמול לתובע, אימץ ביהמ"ש העליון את עמדת היועמ"ש, וקבע כי לא ניתן לפסוק גמול כאשר ההסדר לא כולל כל הטבה לחברה, מלבד חיסכון בעלויות עתידיות של ניהול התביעה. יחד עם זאת, נקבע כי אין בכך כדי למנוע פסיקת הוצאות משפט (להבדיל מגמול) לטובת התובע, וכי פסיקת הוצאות תיעשה באותם מקרים בהם היה בסיס סביר מלכתחילה לתביעה, אך היא כשלה מסיבות שאינן תלויות בתובע. במקרה הפרטני, ביהמ"ש סבר כי הסכום של 50,000 ש"ח לכל אחד מהתובעים, שנקבע כי ישולם על ידי הנתבעים (ולא קופת החברה) הינו סביר.

ביחס לשכר טרחת המייצגים, בית המשפט אישר את הפחתת שכר הטרחה מסך של 1.2 מלש"ח ל-900 אלש"ח, בדומה לעמדת היועמ"ש.

בברכה

מחלקת ליטיגציה

יוסי אשכנזי | שותף
מחלקת ליטיגציה
ashkenazij@herzoglaw.co.il

דודו זיילר | שותף
מחלקת ליטיגציה
zailer@herzoglaw.co.il