פרישת מדינת ישראל מאמנת האקלים

הדיון הציבורי והמדיני סביב האפשרות שישראל תפרוש מאמנת האקלים של האו״ם (UNFCCC) ומהסכם פריז אינו דיון סביבתי, אלא החלטה בעלת משמעות כלכלית, רגולטורית וגיאו־אסטרטגית עמוקה. בעולם שבו הסכמי אקלים הפכו לחלק מהתשתית של סחר בינלאומי, השקעות והערכת סיכונים פיננסיים, פרישה אינה “הצהרה פוליטית” בלבד, אלא מהלך שעלול להציב את ישראל מחוץ לסטנדרט הבסיסי שמדינות וחברות מצופות לעמוד בו.

בסדרת הראיונות הבאה, עו״ד ד״ר רות דגן (שותפה וראש תחום איכות סביבה ושינוי אקלים במשרד הרצוג פוקס נאמן), לשעבר יועצת משפטית לאמנת האקלים של האו״ם, מציגה ניתוח בהיר של המשמעויות המעשיות: כיצד מהלך כזה עשוי להשפיע על יצוא ישראלי לאירופה ועל עמידה בדרישות רגולטוריות מתקדמות; אילו השלכות עלולות להיות על יחסי ישראל עם גופים מרכזיים כגון ה-OECD, תוכניות מענקים של האיחוד האירופי וגופי השקעה בינלאומיים; ומדוע מדובר בראש ובראשונה בסיכון כלכלי ישיר, לחברות, למשקיעים ולחוסכים בישראל.

הראיונות מאירים זרקור על נקודת המפגש בין אקלים לכלכלה: המקום שבו עמידה בהסכמים בינלאומיים הופכת מתנאי “ערכי” לתנאי שוק, והמחיר של אי־עמידה בו עשוי להיות מיידי.

לכתבות:

ראיון של ד"ר רות דגן לערוץ הכלכלה

"טעות כלכלית ומדינית": כך נרגיש את הפרישה מהסכם האקלים בכיס שלנו – Mako

"בהתחשב במצבה של ישראל בעולם, יש לנו רק מה להפסיד מפרישה מאמנת האקלים" – הארץ