פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין ביטול רישיונות קנאביס רפואי

בהמשך למזכר שפרסמנו ביום 24.04.2026, להלן עדכון נוסף ביחס לפסק דין שניתן לאחרונה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (עת"מ 24044-06-25), אשר עוסק אף הוא בסוגית ביטול רישיונות לעיסוק בקנאביס רפואי.

לפני כחודש, ביום 14.6.2026, ניתן פסק דינו של בית המשפט, אשר דחה את עתירתן של קבוצת חברות המהווה את אחת מיצרניות ויצואניות הקנאביס הגדולות בישראל כנגד החלטת היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות ("היק"ר"), שאימצה המלצה של משטרת ישראל לשלול את רישיונות העיסוק וההחזקה שלהן בקנאביס רפואי. ההחלטה התקבלה על בסיס מידע מודיעיני לפיו "בידי משטרת ישראל מידע הקושר את העותרות לביצוע עבירות פליליות".

בית המשפט קבע כי חרף מורכבות ההליך והפגיעה המשמעותית בחופש העיסוק ובפעילותה של העותרות, לא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת היק"ר, וזאת בין היתר נוכח היקף שיקול הדעת הרחב הנתון לרגולטור בתחום הקנאביס והמשקל שיש לייחס לשיקולי שלום הציבור וביטחונו.

ממצאים ותובנות מרכזיות מפסק הדין:

1. דחייה מפורשת של פתרונות ביניים – מינוי נאמנים או שינוי שליטה:

בית המשפט צידד בעמדת המשטרה, לפיה אין בשימוש באמצעים מתונים יותר כדי לנטרל את הסיכון הקיים. כך, הובא בפסק הדין כי:

"לעמדת משטרת ישראל, הפעילות הפלילית היא גורפת ומשליכה על עבודת החברה כולה ומצויה בליבת העיסוק שלה כחוות קנאביס רפואי. המשטרה סבורה כי אין בהרחקת גורם זה או אחר בחברה כדי לאיין את המסוכנות מעצם המשך קיומן של החברות. לדידה של המשטרה, כל פתרון חלקי  של מינוי נאמנים, החלפת בעלי תפקידים, העברת בעלות לגורם אחר תוך שימור הפעילות במקום, לא ייתן מענה לבעיית היסוד עליה מצביעים הממצאים העובדתיים שבידי המשטרה. סוגיה זו נדונה מספר פעמים בין נציגי המשטרה ומשרד הבריאות תוך הצגת השיקולים הרלבנטיים, והמלצת המשטרה נשארה חדה וברורה לעניין זה".

מדברים אלה עולה גישה רגולטורית ברורה לפיה כאשר החשש נוגע לליבת פעילות החברה עצמה, ולא רק ליחיד כזה או אחר בחברה, פתרונות זמניים, מבניים או תאגידיים אינם מספקים.

בהמשך, בית המשפט ציטט בהרחבה את עמדת משרד הבריאות, ממנה עולה כי גם היא מאמצת גישה זו במלואה. לעמדת היק"ר, במקרה זה לא נפגע חופש העיסוק של העותרות במובנו המקובל, שכן העיסוק בקנאביס רפואי אינו זכות מוקנית וככל שקיימת פגיעה היא פגיעה מידתית מכוח חוק שמיועדת להגן על שלום הציבור ובריאותו. בית המשפט אימץ עמדה זו.

מדברים אלו עולה כי היק"ר אינו בוחן רק את זהות הגורמים המעורבים, אלא גם את מבנה הפעילות כולו, וכאשר ישנו חשש  ל"מסוכנות מערכתית", לא תהיה נפקות לשינויי כוח אדם או בעלות.

2. הסתמכות על מידע מודיעיני חסוי

בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בכך שהרשות המנהלית התבססה על מידע מודיעיני חסוי, גם כאשר לעותרות נמסרה פרפרזה מצומצמת בלבד. נקבע כי אמנם מסירת מידע חלקי עשויה להקשות על העותרות למצות את זכות הטיעון ולהתמודד עם מלוא השיקולים העומדים בבסיס ההחלטה, אך לעיתים אין מנוס מהסתמכות על מידע מודיעיני חסוי שאינו ניתן לחשיפה.

בית המשפט הדגיש כי מדובר בתחום מפוקח ורגיש במיוחד, שבו מתן רישיון לעיסוק בקנאביס מותנה מלכתחילה בבחינה של שיקולים הנוגעים לשלום הציבור וביטחונו. לפיכך, לצד החשיבות הרבה של הגנה על חופש העיסוק, קיימת לרשות חובה להבטיח כי רישיונות לעיסוק בתחום זה לא ישמשו גורמים שלגביהם קיים חשש לפגיעה באינטרסים הציבוריים כגון שלום הציבור וביטחונו כאמור.

3. חשיבות ההבחנה בין ביטול רישיון קיים לבין אי-מתן רישיון מלכתחילה

לצד האמור בפסק הדין בעת"מ 24044-06-25, ראוי להתייחס גם לפסיקתו הקודמת של בית המשפט המחוזי בירושלים בעת"מ (י-ם) 48539-01-23, אשר עסקה אף היא בהחלטת היק"ר לבטל רישיונות לעיסוק בקנאביס רפואי. אמנם ההחלטה באותו עניין ניתנה במסגרת בקשה לצו ביניים, ועל כן אינה מהווה הכרעה סופית בעתירה, אולם היא כוללת מספר קביעות עקרוניות בעלות חשיבות באשר לאופן הפעלת סמכות הביטול.

בדבריו שם, הבהיר בית המשפט כי כאשר מדובר בביטול רישיון קיים, להבדיל מהחלטה שלא להעניק רישיון מלכתחילה, נדרשת זהירות מוגברת מצד הרשות. בכך ציין בית המשפט כי:

"העובדה כי מדובר בביטול של רישיון, מחייבת זהירות ומתינות בהפעלת הסמכות. במקרה של ביטול רישיון, נוכח הפגיעה באינטרס ההסתמכות, נדרשת גם תשתית עובדתית משמעותית יותר."

בכך הכיר בית המשפט בכך שביטול רישיון קיים פוגע לא רק בחופש העיסוק של בעל הרישיון, אלא גם באינטרס ההסתמכות שלו, לאחר שפעל במשך תקופה מכוח רישיון שניתן לו על ידי המדינה והשקיע משאבים משמעותיים בהקמת פעילותו ובהפעלתה. בהתאם לכך, נקבע כי בנסיבות אלו מוטלת על הרשות החובה לבסס את החלטתה על תשתית עובדתית משמעותית ומבוססת יותר מזו הנדרשת במקרים של בקשה ראשונית לקבלת רישיון.

בנוסף, באותו עניין בחן בית המשפט את המגבלות שהטיל היק"ר על פעילות החברה עוד בטרם נכנסה לתוקף החלטת ביטול הרישיונות, וקבע כי המשך תחולתן עלול להסב לחברה נזק בלתי הפיך, באופן שעלול לרוקן מתוכן את ההליך המשפטי. לפיכך, הורה על מתן צו ביניים, תוך שקבע כי:

"אם ייוותרו המגבלות על כנן, הרי שככל שהעתירה תתקבל, יש רגליים של ממש לסברה כי יהיה מדובר בנזק שאינו בר תקנה… אי מתן צו הביניים עלול לרוקן מתוכן את העתירה."

מן המקובץ עולה כי שני פסקי הדין אינם בהכרח סותרים זה את זה, אלא משקפים היבטים שונים של הפעלת סמכות היק"ר. מחד גיסא, פסק הדין העדכני בעת"מ 24044-06-25 מדגיש את היקף שיקול הדעת הרחב הנתון לרגולטור ואת הנכונות לייחס משקל משמעותי לשיקולי שלום הציבור וביטחונו כאשר מדובר בחשש הנוגע לליבת פעילות החברה עצמה, גם מקום שבו ההחלטה נסמכת על מידע מודיעיני חסוי וממילא נפגעת זכות הטיעון וה"שימוע" של החברה. מאידך גיסא, ההחלטה בעת"מ 48539-01-23 מדגישה כי מקום שבו מדובר בביטול רישיון קיים, על הרשות להפעיל את סמכותה בזהירות ובמתינות, להסתמך על תשתית עובדתית משמעותית, ולהביא בחשבון את הפגיעה באינטרס ההסתמכות ואת האפשרות להיווצרות נזק בלתי הפיך עד להכרעה שיפוטית.

דוגמה עדכנית להבחנה זו ניתן למצוא בהתנהלותו העדכנית של היק"ר. כך, רק ביום 13.7.2026 דיווחה חברת טוגדר פארמה בע"מ לבורסה כי התקבלה אצלה הודעה מאת היק"ר בדבר המלצת משטרת ישראל שלא לאפשר את המשך עיסוקו של אחד מבעלי העניין בחברה בתחום הקנאביס הרפואי. בהתאם לכך, הודיעה החברה כי תפעל לכך שאותו גורם לא ייחשב עוד בעל עניין, בעל תפקיד או עובד בחברות הקבוצה המחזיקות ברישיונות עיסוק, לרבות באמצעות הסדרת מעמד מניותיו, וזאת בהתאם לנקבע על-ידי היק"ר. כפי שניתן להסיק, החברה לא דיווחה על ביטול רישיונותיה או על הפסקת פעילותה דבר המשקף את ההבחנה העקרונית העולה מפסקי הדין האמורים, לפיה יש לבחון האם החשש נוגע לגורם מסוים בחברה או לפעילותה של החברה בכללותה.

לעיון בפסק הדין המלא בעת"מ 24044-06-25, לחצו כאן >

לעיון בפסק הדין המלא בעת"מ 48539-01-23, לחצו כאן >

דסק הקנאביס של המשרד ימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות הרגולטוריות והפסיקתיות בתחום ויעמוד לרשותכם לכל שאלה או ייעוץ בנוגע להשלכות פסק הדין על פעילותכם.