מרכז מדיה

פסיקה חדשה בנושא יחסי עובד מעסיק

19 מאי 2022

לקוחות וידידים יקרים,

אנו שמחים לעדכן אתכם לגבי פסק דין שניתן ביום 12 במאי 2022, בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, במסגרתו נדחתה תביעה של קבלן להכרה בדיעבד כעובד החברה, שהתקשרה עמו להספקת שירותיו במשך למעלה מ-30 שנה. משרדנו ייצג בתיק זה את החברה הנתבעת, אשר בנוסף לדחיית התביעה נגדה (תביעה בסכום מקורי של 2.7 מליון ש"ח) , זוכתה על ידי בית הדין בהוצאות משפט בסכום משמעותי בסך 20,000 ₪. קביעה זו הינה משמעותית במיוחד עבור החברה, שעל עובדיה חלים הסכמים קיבוציים הכוללים, מטבע הדברים, זכויות ייחודיות.

כידוע, כל הכרעה בשאלת סטטוס ההתקשרות נשענת על נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה. אולם,  פסק דין זה ממחיש היטב, כיצד בית הדין לעבודה מיישם את הלכת כותה, לגביה עדכנו אתכם בעדכון הלקוחות מחודש יוני 2021. בפסיקתו בוחן בית הדין לעבודה את המרכיבים השונים בהתקשרות עם קבלנים/יועצים לשם בחינת סטטוס ההתקשרות "האמיתי" בין הצדדים והאם ראוי להכיר בדיעבד בקבלן כעובד החברה כנטען על ידי התובע.

במקרה דנן, בית הדין האזורי לעבודה קבע,  כי התובע, עצמאי בתחום המסגרות, הינו קבלן ואינו זכאי להכרה בדיעבד כעובד,  על אף תקופת התקשרותו הממושכת. ביישמו את הלכת כותה, קבע בית הדין כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה ולהראות, כי למרות הוראות ההסכם עם המעסיק לפיו ההתקשרות עמו היא כקבלן עצמאי, הוא למעשה "עובד". בית הדין בחן את השאלה ביישמו את המבחן העיקרי – המבחן המעורב, המכיל מבחני עזר שונים, והמרכזי שבהם –מבחן ההשתלבות על שני פניו: החיובי (השתלבות בפעילות המעסיק) והשלילי (העדר עסק עצמאי).

לאחר שבית הדין בחן את הממצאים העובדתיים בראי מבחני הפסיקה (בין היתר כפי שהוכחו בהליך ההוכחות), השתכנע כי הם מובילים למסקנה שלא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים על אף תקופת ההתקשרות הארוכה, שכללה מתן שירותים באופן יומיומי.

להלן הממצאים העיקריים שהובילו למסקנה זו:

(א) הסכמי השירותים קבעו את מעמד התובע כקבלן עצמאי והעדר תחולה של יחסי עבודה.
(ב) לתובע הותר להעסיק, והוא גם העסיק בפועל, על חשבונו, כוח עזר לשם סיוע במתן השירותים.
(ג) התובע היה קבלן עצמאי ועוסק מורשה עוד טרם החלה התקשרותו עם החברה. בית הדין הסיק מכך, שהתובע הבין היטב את מהות ההתקשרות עמו.
(ד) התובע לא השתלב בפעילות מחלקת האחזקה של החברה, בניגוד לטענתו. החברה הוכיחה, כי הקבלן סייע בפרויקטים מיוחדים ולא בתחזוקה שוטפת (שבוצעה על ידי עובדי החברה). כמו כן, אין בחברה עובדים שכירים בתחום מומחיותו הפרטנית של הקבלן.
(ה) בניגוד לנטען על ידו, הוכח כי התובע לא נתן את השירותים באופן אישי. בחקירתו הודה התובע, כי העסיק בתקופות מסוימות עד 5 עובדים נוספים מטעמו. עובדות אלה ביססו את העובדה שלתובע היה עסק עצמאי (הפן השלילי של מבחן ההשתלבות) והוכיחו הבדל משמעותי בין ההתקשרות עמו לבין התקשרות עם עובד שכיר.
(ו) בניגוד לטענת התובע, הוכח כי החברה לא היתה הכנסתו היחידה. חקירתו העלתה עבודות נוספות באמצעות חברה נוספת שהייתה בבעלותו. ממילא הוא לא היה מחוייב לבלעדיות בהסכם עם החברה.
(ז) בניגוד לנטען על ידו, הוכח כי התובע השתמש לצורכי ביצוע השירותים גם בציוד שלו (טנדר עמוס בציוד פרטי וכן בתוצרים שעשה  במסגרייה בביתו).
(ח) התובע טען כי שעות עבודתו היו זהות לשעות העבודה של שאר עובדי מחלקת האחזקה בחברה. החקירה העלתה, כי התובע ועובדיו לא היו חלק מסידור העבודה, עבדו במתכונת שונה ונהנו מגמישות בשעות מתן השירותים.  תשומת הלב, כי בית הדין לעבודה קבע כי העובדה שקבלן בוחר להתאים משיקוליו את שעות עבודתו לשעות העבודה הנהוגות אצל המזמין, אינה מבססת טענה של "השתלבות" אלא המדובר בשעות מקובלות לביצוע עבודות אחזקה כגון דא.
(ט) התובע טען כי היה מעביר כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה מאתר החברה וכי יש בכך להעיד על השתלבותו בחברה. אולם, הוכח כי הרישום נועד לצרכי התחשבנות כספית, שמרביתה נעשתה על בסיס שעות עבודה בפועל.
(י) בית הדין לעבודה קבע, כי התובע אמנם קיבל הנחיות מנציגי החברה לגבי הפרויקטים שנדרשו למפעל, אולם מדובר בהנחיות נדרשות כלפי קבלן ואין בהן כדי להעיד על יחסי עבודה. נהפוך הוא, הוכח כי ההתייחסות אליו היתה שונה מההתייחסות כלפי העובדים במחלקה.
(יא) התובע טען כי היה מעדכן, אם הוא צפוי להיעדר מהספקת השירותים. אולם, הוכח, כי הוא מעולם לא הונחה לבקש רשות לכך, וכי ממילא בעת היעדרויותיו, הוא דאג להגעת מחליף. תשומת הלב, כי בית הדין שם את הדגש על דרישות המזמין ולא על אופן היישום הרצוני של הקבלן.
(יב) התובע אכל בחדר האוכל במפעל, השתתף לבקשתו בטיולים, קיבל שי לחג – אולם, בכל אלה קיבל יחס שונה מעובדי החברה – הוא מימן את עלות האוכל וההשתתפות בטיול וכן קיבל שי ייחודי לקבלנים.
(יג) בית הדין שם דגש רב על כך שהתובע ניהל עסק במסגרתו היה מוטל עליו סיכוי לרווח וסיכון להפסד.כך, בתחילה התובע היה עוסק מורשה, ובהמשך הקים חברה, כדבריו – "משיקולי מס", כאשר העבודה, ההכנסות וההוצאות נעשו באמצעות העסק והחברה גם יחד. מכך הסיק בית הדין כי התובע שקל שיקולי כדאיות כלכלית במטרה למקסם את רווחיו.
(יד) התובע לא ביקש מעולם להיקלט כעובד שכיר. בית הדין השתכנע שלא בכדי מיאן לעשות זאת, שכן הממצאים העלו כי העסקתו כשכיר נתפסה כלא-רלוונטית כלל, מטעמי כדאיות כלכלית גרידא.
בהתאם להלכת כותה, משפסק בית הדין כי אין המדובר בעובד, לא נדרש בית הדין לבחון את שאלת "ההתחשבנות בדיעבד" ובחינת התמורה שקיבל התובע בפועל מול התמורה שעשוי היה לקבל אילו היה מועסק כעובד שכיר.

בית הדין אף הדגיש, שאין בהתקשרות ארוכת שנים כדי להעיד שנוצרו יחסי עבודה (כטענת התובע), נהפוך הוא; משך ההתקשרות העסקית  מלמד שהיא היתה כלכלית כדאית לתובע. כמו כן, בית הדין קבע, כי גם אם היתה פגיעה כלכלית בסיום התקשרות ארוכת שנים (ולא הוכח שהייתה במקרה דנן), אין הדבר הופך אוטומטית את הקבלן  ל"עובד" שפוטר ואין בכוחה לשנות בדיעבד את מהלך ההתקשרות בין הצדדים ואת הלך התנהלותה על פני שנים רבות, ולהגדיר את מערכת היחסים בדיעבד כ"יחסי עבודה".

סיכומו של דבר

אמנם כל מקרה נבחן לגופן של נסיבות. אולם, פסק דין זה סוקר בפנינו יפה את הנסיבות, אשר יילקחו בחשבון בעת בחינת סטטוס ההעסקה (לרבות נסיבות שכיחות כמו מתנות לחג ושעות עבודה), ובכך נותן לנו כלים להערכת התקשרויות קיימות ותכנון התקשרויות עתידיות. תשומת הלב שבתי הדין בודקים את הממצאים העובדתיים לעומק (כפי שנתגלו במסגרת התהליך ולא רק כפי שנטען על ידי הצדדים) וכן את מסגרת ההתקשרות כפי שהוגדרה בין הצדדים (גם אם הקבלן בחר משיקוליו הוא לסטות ממנה).

לפסק הדין המלא >> לחצו כאן

נשמח לסייע לכם בבחינת התקשרויות קיימות ובתכנון התקשרויות עתידיות.

מחלקת דיני עבודה
הרצוג פוקס נאמן

אורלי ג'רבי | שותפה
ראש מחלקת דיני עבודה
gerbio@herzoglaw.co.il 

חפשו לפי +