הגשת השגה באיחור במסלול הוצאות מזכות – בין "טעמים מיוחדים" ל"סיבה מספקת"

סעיף 38יד לחוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד-2023, קובע כי השגה על החלטה בתביעה לפיצויים תוגש בתוך 60 ימים ממועד קבלת ההחלטה. אלא שבפועל מתעוררים מקרים שבהם ההשגה מוגשת לאחר חלוף המועד, ואז עולה השאלה: באילו נסיבות ניתן להאריך את המועד, ומהי אמת המידה שעל רשות המיסים להחיל?

בשנת 2025 ניתנו שתי החלטות של ועדות הערר שממחישות התפתחות בסוגיה זו. בעוד שבעניין ערר 1178-25 בלומס הולדינגס בע"מ נ' רשות המיסים, ניתן ביום 19.6.2025, נבחן האיחור על בסיס אמת המידה של "טעמים מיוחדים", מספר חודשים לאחר מכן, בהחלטה מיום 19.11.2025, קבעה ועדת הערר בעניין ערר 1420-25 טכנו דיגיטל בע"מ נ' רשות המיסים, כי המבחן הרלוונטי לאיחור בהגשת השגה הוא המבחן המקל יותר, מבחן של "סיבה מספקת".

ההבדל בין שני המבחנים הוא משמעותי. "טעמים מיוחדים" מזוהים בדרך כלל עם נסיבות חריגות, ובפרט עם נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת הניזוק או מייצגו כמו למשל אשפוז או מחלה קשה. לעומת זאת, "סיבה מספקת" מאפשרת בחינה רחבה וגמישה יותר של נסיבות האיחור ואינה מחייבת להראות דווקא אירוע חיצוני וחריג.

מבלומס הולדינגס לטכנו דיגיטל

בעניין בלומס הולדינגס נדונה השגה שהוגשה באיחור של 20 ימים, כשהעוררת נמקה את האיחור באי בהירות אשר הביאה לטעות במניית הימים, ובעומס עבודה ומחסור בכח אדם בשל המלחמה. ועדת הערר יצאה מנקודת מוצא שלפיה נדרשים "טעמים מיוחדים" להארכת המועד, בדומה לגישה שננקטה בפסיקה שעסקה במענקי הקורונה. עם זאת, הוועדה הדגישה כי בשלב ההשגה יש ליישם מבחן זה בגמישות, בין היתר משום שזהו השלב הראשון שבו החלטת רשות המסים עומדת לבחינה נוספת בפני טריבונל חיצוני. באותו מקרה ניתן משקל גם לסיכוייה הלכאוריים של ההשגה, ולבסוף הוחזר העניין לרשות לצורך בירור ההשגה לגופה.

החלטת טכנו דיגיטל שינתה את נקודת המוצא. באותו עניין הפנתה ועדת הערר לסעיף 51(א) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, הקובע כי המנהל רשאי, אם נתבקש וראה "סיבה מספקת"  לכך, להאריך מועד שנקבע בחוק. הוועדה קבעה במפורש כי אמת מידה זו מקלה יותר ממבחן "הטעמים המיוחדים".

הוועדה הסבירה כי יש לכך גם הצדקה מהותית: השגה היא שלב מוקדם בהליך, שבו החלטת רשות המיסים נבחנת לראשונה מחדש על ידי גורם נוסף. זאת בשונה מערר, המוגש בשלב מאוחר יותר, לאחר שהמחלוקת כבר עברה בחינה במסגרת ההשגה. לכן, לשיטת הוועדה, קיימת הצדקה להחיל בשלב ההשגה אמת מידה גמישה יותר.

"סיבה מספקת" אינה מכשירה כל איחור

החלטת טכנו דיגיטל אינה מבטלת את חשיבות העמידה במועדים. הוועדה הבהירה כי הארכת מועד אינה נעשית באופן אוטומטי, וכי יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה: הסיבה לאיחור, משכו, התנהלות הניזוק, מהות ההליך, מידת ההסתמכות של הצד שכנגד וכן סיכויי ההשגה לגופה.

המקרה עצמו ממחיש היטב את אופן היישום של המבחן. העוררת ניסתה להגיש את ההשגה עוד לפני חלוף המועד, אך נתקלה בקושי בכניסה למערכת. היא פנתה לרשות המיסים ובהמשך גם לנציג לשכת רואי החשבון ופעלה לפתרון הבעיה. בדיעבד התברר כי מקור התקלה היה בהזנת פרטי חשבון בנק שונים על ידי המייצג.

למרות שהכשל היה באחריות העוררת ולא באחריות הרשות, ועדת הערר ציינה כי נתון זה, כשלעצמו, לא היה מביא בהכרח לדחיית בקשת הארכה. לזכות העוררת נשקלו ניסיונה לפעול עוד בתוך התקופה הקבועה בחוק, הפעולות שנקטה לתיקון התקלה והעובדה שההשגה הוגשה באיחור קצר של כ-14 ימים ומיד לאחר שהבעיה הוסדרה.

אלא שבסופו של דבר הערר נדחה. הסיבה המרכזית לכך הייתה שהוועדה העריכה כי סיכויי ההליך לגופו נמוכים.  בכך חידדה ההחלטה נקודה חשובה: במסגרת בחינת "סיבה מספקת" לא בוחנים רק מדוע נגרם האיחור, אלא גם האם יש הצדקה מהותית לפתוח מחדש את ההליך.

גם בעניין בלומס הולדינגס ניתן משקל ממשי לסיכויי ההשגה, אך שם התוצאה הייתה הפוכה: הוועדה מצאה כי טענות העוררת לגופן מצדיקות בירור, ונתון זה תמך במתן האפשרות להשיב את ההליך לשלב ההשגה.

ומהי עמדת רשות המיסים?

למרות הקביעה בעניין טכנו דיגיטל אשר סימנה שינוי בגישת ועדת ערר, ומאז נתינתה אומצה בהחלטות שניתנו במקרים בהם הוגשה השגה באיחור (ראה ערר 1761-25 דובדבן א.י.א ביצוע בע"מ נ' רשות המיסים, ערר 1601-25 אליתה ליוינג נ' רשות המיסים, ערר 1018-26 אלגור נתיבי אויר בע"מ נ' רשות המיסים ועוד), עמדת רשות המיסים שהוצגה בהליכי הערר היא מחמירה יותר.

על אף ההחלטות השונות שהתקבלו על ידי ועדת ערר בנושא,  עמדת הרשות נותרה בעינה, ולפיה הארכת מועד שנקבע בחיקוק מחייבת "טעמים מיוחדים". דהיינו, על פי עמדת רשות המיסים, קבלת ארכה להגשת השגה לאחר חלוף המועד, מחייבת נסיבות חריגות וחיצוניות שאינן בשליטת הניזוק או מייצגו.

המשמעות המעשית

הדרך הבטוחה ביותר היא כמובן להגיש את ההשגה במועד. כלומר עוד בתוך תקופת 60 הימים מיום קבלת ההחלטה על ידי רשות המיסים.

כאשר המועד כבר חלף, עצם האיחור אינו בהכרח סוף הדרך. במקרה כזה יש חשיבות להגשת בקשה מסודרת להארכת מועד, הכוללת את השתלשלות האירועים, הסבר לאיחור ואסמכתאות מתאימות. לצד זאת, לאור המשקל שנותנות ועדות הערר לסיכויי ההליך, חשוב להציג כבר בשלב זה גם את הטענות המהותיות נגד החלטת רשות המיסים.

מניסיוננו, ולאור תכליתו הסוציאלית של החוק, ועדות הערר קשובות לטיעוני העוררים בענין זה, ומנסות לאזן בין הצורך בעמידה במועדים ושמירה על מסגרת תקציבית, לבין הדאגה לעוסקים שניזוקו בעטיה של מלחמה.

מאמר זה נועד למסירת מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה מחייב בחינה פרטנית בהתאם לנסיבותיו ולמועדים החלים עליו.