מהן עבירות צווארון לבן

אף שהמונח "עבירות צווארון לבן" רווח בפסיקת בתי המשפט ובספרות המקצועית, אין לו התייחסות מפורשת בחוק בישראל ואף לא הגדרה אקדמית מוסכמת. ניתן לומר, באופן כללי, כי לעבירות הצווארון הלבן מאפיינים הקשורים באופי העבירה, ומאפיינים הקשורים בעבריין.

באופן טיפוסי, עבירות הצווארון הלבן הינן עבירות שנועדו להפיק רווח כלכלי, הן מתוכננות מראש וביצוען מתאפיין במידה של תחכום, לעתים תוך ניצול סמכות, אמון, ידע, משאבים מיוחדים או השפעה.

עברייני הצווארון הלבן הם במקרים רבים אנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי, אשר מצבם הכלכלי תקין.

אילו עבירות נחשבות "עבירות צווארון לבן"

מקובל לראות בעבירות הבאות "עבירות צווארון לבן":

עבירות מס – עבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה, חוק מיסוי מקרקעין, חוק מס ערך מוסף וחוקי מס נוספים. עבירת המס נבדלות זו מזו בהתאם ליסוד הנפשי המלווה את ביצוען. העבירות החמורות כוללות פעולות אסורות או מחדלים שנעשו במטרה להתחמק ממס (סעיף 220 לפקודת מס הכנסה; סעיף 98(ג)(2) לחוק מיסוי מקרקעין; סעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף). העבירות הקלות ביותר הן עבירות הכוללות פעולות אסורות או מחדלים שנעשו ללא כוונה להתחמק ממס, אך "ללא סיבה מספקת" (סעיף 216 לפקודת מס הכנסה; סעיף 98 לחוק מיסוי מקרקעין; סעיף 117(א) לחוק מע"מ).

ישנן גם עבירות שחומרתן בקטגוריית ביניים - מסירת מידע או דו"ח לא נכון "ללא הצדק סביר" לפקיד השומה (סעיף 217 לפקודת מס הכנסה), וכן מסירת ידיעה לא נכונה "ביודעין" למנהל מיסוי מקרקעין (סעיף 98 לחוק מיסוי מקרקעין).

עבירות שוחד והפרת אמונים – עבירות קבלת שוחד, מתן שוחד ותיווך לשוחד, וכן עבירת הפרת אמונים של עובד ציבור והפרת אמונים בתאגיד. בנוסף, אוסר חוק העונשין על שוחד לעובד ציבור זר.

עבירות גניבה ומרמה – עבירות גניבה בידי מורשה, מנהל או עובד, עבירות קבלת דבר במרמה, וכן עבירות בפשיטת רגל.     

עבירות הלבנת הון – עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון. עבירות אלו מתחלקות, ככלל, לשני סוגים. הסוג הראשון הינו ביצוע פעולות ב"רכוש אסור", שהוא רכוש שמקורו בעבירות פליליות מסוימות. הסוג השני הינו ביצוע פעולות במטרה למנוע דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון. עבירות הדיווח יכולות להיות לגבי "רכוש אסור" או לגבי רכוש לגיטימי שאינו קשור לעבירה.

עבירות ניירות ערך – עבירות כגון תרמית בניירות ערך, שימוש במידע פנים, עבירות דיווח בניגוד לחוק ניירות ערך, עבירות של ייעוץ, שיווק, וניהול תיקי השקעות בניגוד לחוק, עבירות על חוק השקעות משותפות בנאמנות, וכן ניהול והפנייה לזירות סוחר ללא רישיון.

עבירות הגבלים עסקיים – עבירות על חוק התחרות הכלכלית, כגון עריכת הסדר כובל בניגוד להוראות החוק, ביצוע מיזוג בניגוד להוראות החוק או בניגוד לתנאי אישור שניתן, וכן ניצול מעמד מונופולין בשוק במטרה להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור.

עבירות איכות סביבה

מה מייחד עבירות צווארון לבן

חלק ניכר מעבירות הצווארון הלבן עוסקות במעשים שאינם אסורים מטבעם מבחינה מוסרית, והפסול בעשייתם נובע מהפרת איסור שקבע המחוקק (mala prohibita, להבדיל מ-mala in se). המחוקק מסדיר תחום מסוים (כגון החובה לשלם מיסים) וקובע את תנאיו. כמו כן קובע המחוקק איסורים פליליים על פעולה המפירה את ההסדרים שקבע. לכך, ולמאפיינים נוספים של עבירות הצווארון הלבן, מספר משמעויות.

ראשית, במקרים רבים מתעוררות שאלות מורכבות לגבי קיום כוונה פלילית. למשל: נישום שסבר בתום לב כי אינו חייב במס, לא עבר עבירה המחייבת כוונת התחמקות ממס, גם אם בדיעבד התברר כי סברתו הייתה מוטעית. לפיכך, ככל ששאלת החבות במס שעמדה בפני הנישום מורכבת יותר, קיימות שאלות כבדות משקל לגבי כוונתו הפלילית.

שנית, העובדה שעבירות צווארון לבן עוסקות בתחומים שהוסדרו על ידי המחוקק, משמעה כי בחלק ניכר מהמקרים בהם ישנו חשד לעבירה, עשויות להתעורר שאלות של הסתמכות על ייעוץ משפטי-מקצועי. שאלות אלו עשויות אף הן להשליך על כוונתו הפלילית של הנישום או על קיום סייג לאחריות פלילית שעניינו טעות במצב משפטי.

שלישית, חלק גדול מעבירות הצווארון הלבן מבוצעות בסביבה עסקית הכוללת גם תאגידים. עובדה זו מעוררת שאלות הנוגעות לאחריות נושאי משרה בתאגיד לעבירות שבוצעו על ידי התאגיד. בחוקים רבים העוסקים בעבירות צווארון לבן נקבעו הוראות לפיהן במקרה בו העבירה נעברה על ידי תאגיד, יראו גם נושאי משרה, מנהלים או בעלי תפקיד אחרים בתאגיד כאחראים לביצוע העבירה, אלא אם הוכיחו שלא ידעו על העבירה או שנקטו באמצעים שהחוק רואה אותם כמספקים, על מנת למנוע את ביצועה. הוראות שונות מסוג זה קבועות למשל בפקודת מס הכנסה ובחוקי מס נוספים, בחוק התחרות הכלכלית, בחוקי איכות הסביבה, בחוקי עבודה (כדוגמת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם), ובחוקים רבים נוספים.

רביעית, המחוקק הכיר בכך שנוכח היותן של עבירות הצווארון הלבן עבירות כלכליות, ישנם מקרים שבהם נכון להסתפק בהטלת סנקציה כספית בגין העבירה, חלף העמדה לדין פלילית. דוגמאות לכך הן הליך הכופר בפקודת מס הכנסה ובחוקי מס נוספים, הליכי האכיפה המנהלית לפי חוק ניירות ערך וחוק התחרות הכלכלית, עיצומים כספיים בחוקי העבודה ובחוקי איכות הסביבה, וכן לפי חוק איסור הלבנת הון. יצוין, כי חלק מהחוקים שצוינו מאפשרים הטלת סנקציות נוספות נוסף לסנקציה הכספית, ובחלקם הטלת הסנקציה הכספית אינה שוללת באופן מוחלט נקיטה בהליכים פליליים.

תפישת רכוש ואכיפה כלכלית בעבירות צווארון לבן

כאמור לעיל, עבירות צווארון לבן הן עבירות אשר במקרים רבים מניבות או נועדו להניב תועלת כלכלית למבצען. רשויות האכיפה רואות חשיבות מיוחדת בשלילת הרווחים הכלכליים המופקים מביצוע עבירות בכלל, ועבירות צווארון לבן בפרט. זאת, כחלק מתפיסת ה"אכיפה המשולבת" לפיה, מלבד הסנקציה הפלילית בגין העבירה, יש לנקוט באכיפה כלכלית שנועדה לשלול את פירותיה.

חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 נתן בידי רשויות האכיפה כלי רב עוצמה, המאפשר חילוט לטובת אוצר המדינה, של רכוש בשווי רכוש שנעברה בו עבירת הלבנת ההון. כפי שצוין לעיל, חוק איסור הלבנת הון אוסר על ביצוע פעולות ב"רכוש אסור", שהוא בין היתר רכוש שהופק כתוצאה משורה של "עבירות מקור" המנויות בחוק. פעולה ברכוש אסור המנוגדת להוראות חוק איסור הלבנת הון, מהווה עבירה של הלבנת הון. במקרים בהם נעברה עבירת הלבנת הון, החוק מאפשר חילוט רכוש (גם רכוש "תמים"), בשווי הרכוש שנעברה בו עבירת הלבנת ההון.

עבירות צווארון לבן רבות מהוות "עבירות מקור" לצורך חוק איסור הלבנת הון.

לנוכח האמור, במקרים רבים בהם נעברה עבירת צווארון לבן, עשויות הרשויות להגיש כתב אישום הכולל, בנוסף לעבירה המקורית, גם אישום בעבירת הלבנת הון בגין ביצוע פעולות ברכוש שהופק בעבירה.

המשמעות היא כי במסגרת כתב האישום, המדינה מודיעה לבית המשפט כי בכוונתה לבקש לחלט רכוש בשווי הרכוש שהתקבל, על פי עמדתה, כתוצאה מן העבירה, ונעברה בו עבירת הלבנת הון. בנוסף, במועד הגשת כתב האישום המדינה תבקש המדינה סעד זמני ברכוש, כלומר תפיסתו בעין, או מתן צו המונע ביצוע פעולות באותו רכוש, לפי חוק איסור הלבנת הון.

אולם, המדינה נוהגת לתפוס רכוש, בחשדות לעבירות הלבנת הון, לא רק לאחר הגשת כתב האישום, אלא כבר בשלב החקירה, וזאת בטענה כי יש למנוע ביצוע פעולות ברכוש אשר בתום ההליך המשפטי עשוי להיות מחולט בגין עבירות הלבנת הון.

בנוסף לתפיסת רכוש מכוח הוראות חוק איסור הלבנת הון, קיימות הוראות נוספות המאפשרות תפיסת רכוש שהושג בעבירה, כגון סעיף 297 לחוק העונשין, העוסק בעבירת שוחד. קיימת פסיקה המאפשרת תפיסת רכוש כבר בשלב החקירה, גם בגין חשדות לעבירות לפי סעיף זה.

סעיף נוסף בו נוהגת המדינה לעשות שימוש במסגרת מדיניות ה"אכיפה הכלכלית המשולבת", הינו סעיף 194 לפקודת מס הכנסה. סעיף זה קובע כי כאשר לפקיד השומה סיבה לחשוש שהמס על הכנסה פלונית לא ייגבה, הוא יכול לשום את הנישום, וככל שהמס לא שולם – לפעול לקבלת צו לעיקול או תפיסת רכושו. סעיף זה אינו מותנה בהגשת כתב אישום, אלא בהוצאת שומה אזרחית בלבד. במקרים בהם של חשדות לעבירות צווארון לבן, רואה המדינה בסכום החשוד שהופק בעבירה, סכום "הכנסה" שלא דווחה לפקיד השומה. במסגרת מדיניות ה"אכיפה הכלכלית המשולבת" המדינה פועלת להוצאת שומה על ההכנסה האמורה, והוצאת צו לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה לעיקול או תפיסת רכוש של החשוד.

יש לציין כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, חילוט אינו הוצאה מוכרת, ולכן חשוד שמיוחסות לו עבירות המאפשרות חילוט רכוש, ובמקביל מוצאת לו שומת מס הכנסה, עשוי למצוא שרכושו תפוס הן לצורך חילוט עתידי והן בגין השומה.

מדיניות ה"אכיפה הכלכלית המשולבת" מביאה לכך שבמקרים רבים, עם פתיחת החקירה בעבירות צווארון לבן, פועלת המדינה לתפיסת רכוש של החשודים בגין עבירה המיוחסת להם, ו/או במסגרת של שומות המונפקות להם.

התנהלות זו יוצרת לעתים מצב שבו חשוד בעבירות צווארון לבן מוצא עצמו, עם פתיחת החקירה נגדו, במצב של "חנק כלכלי", וקושי לבצע פעולות יום-יומיות.

חקירה בעבירות צווארון לבן

חקירת עבירות צווארון לבן עשויה להתייחד במספר היבטים. ההיבט הראשון הינו היקף חומר החקירה. היקף חומר החקירה בתיק צווארון לבן סטנדרטי עולה בהרבה על היקפי החומר המקובלים בתיקים שאינם תיקי צווארון לבן. יש לציין בהקשר זה את העלייה בהיקף החומרים הדיגיטליים הנתפסים בחקירת תיקי צווארון לבן.

היבט נוסף הינו חשיבות ההיכרות עם הסביבה העסקית והדין ה"אזרחי" הקשורים לעבירה. כאמור, בעבירות צווארון לבן מתעוררות לעתים קרובות שאלות בנוגע למחשבה הפלילית של החשודים. האופן בו מתנהלת הסביבה העסקית, והדין האזרחי הקשור לעבירה, עשויים להשליך באופן מהותי על טענות ההגנה.

היבט שלישי עניינו פעולות ה"אכיפה הכלכלית" שצוינו לעיל, אשר עשויות לפגוע פגיעה רבתי ביכולתם של החשודים להתנהל כלכלית באופן יום-יומי.

בנוסף, בשנים האחרונות החלו החקירות בעבירות צווארון לבן, לכלול יותר ויותר היבטים גלובליים, כגון פניות מטעם המדינה לסיוע משפטי של מדינות זרות, קבלת מידע באמצעות אמנות שנחתמו בשנים האחרונות, וכיוצא באלו פעולות חוצות יבשות.

קווים לדמותו של עורך דין צווארון לבן

כאמור, במקרים רבים החשודים בעבירות צווארון לבן הם אנשים נורמטיביים, שזו להם ההתקלות הראשונה עם החוק. יש חשיבות לעורך דין בעל ניסיון בחקירות צווארון לבן, אשר ידע להדריך את הלקוח לשמור על זכויותיו ולהתמודד עם תרגילי החקירה והלחצים שהם מנת חלקם של נחקרים.

עורך דין צווארון לבן נדרש לשלוט בפרטי חומר חקירה בהיקף עצום, ללמוד אותם במהירות, לבור את המוץ מן התבן, ולאתר את הפרטים שעשויים להיות רלוונטיים לטענות ההגנה של הלקוח ואשר לעתים נותרו על "רצפת חדר העריכה" בבחינת התיק על ידי הפרקליטות.

עורך דין בעבירות צווארון לבן צריך להכיר את החקיקה והפסיקה בתחומים ה"אזרחיים" הקשורים לעבירות בהן נחשד הלקוח, ולדעת לעשות בהם שימוש כדי להצביע בפני הפרקליטות ובית המשפט על טענות הגנה לטובת הלקוח.

עורך דין צווארון לבן צריך להכיר את האופנים בהם עושה המדינה שימוש בכלי ה"אכיפה הכלכלית" על מנת להתמודד עמם באופן מיטבי.

מתחייבת קבלת החלטות נכונה, בקור רוח ושיקול דעת, תוך ניצול ניסיון והיכרות עם המאטריה המשפטית הרלוונטית, על מנת לצמצם ככל הניתן את הפגיעה האישית, התדמיתית והכלכלית העשויה להתלוות לניהול ההליך החקירתי והמשפטי בעבירות צווארון לבן.

מחלקת עבירות צווארון לבן

למחלקת עבירות צווארון לבן  ניסיון עשיר בייצוג לקוחות במגוון רחב של עבירות ובכללן: מרמה, גניבה, שוחד, רשלנות, ניירות ערך, הלבנת הון, מיסוי, הגבלים עסקיים, עבירות ביטחוניות ועוד.

המחלקה מלווה את לקוחותיה בתבונה ורגישות בכל שלבי ההליך הפלילי – דרך החקירה והערכות לה, מעצר, מגעים למול גורמי האכיפה, השימוע וניהול המשפט לרבות הליכי הערעור.

לעורכי הדין במחלקה ניסיון רב בייצוג אישי ציבור ובנושאים שזכו לתהודה ציבורית וכן בטיפול משפטי בסוגיות מורכבות.

בנוסף, מתמחה המחלקה גם באכיפה מנהלית על כל גווניה.