פסק דין תקדימי בעניין היקף הביקורת השיפוטית בעסקאות עם בעלי עניין

בית המשפט העליון דן בהיקף הביקורת השיפוטית בעסקאות עם בעלי עניין ובפרט כאשר מדובר בעסקה בה רוכש בעל השליטה את מניות הציבור והופך אותה לחברה פרטית.

לקוחות וידידים נכבדים,

ביום 9 בדצמבר, 2021, בית המשפט העליון פרסם פסק דין במסגרת ערעור שהגישו בעלי מניות ביחס לאישור המיזוג בין אסם לנסטלה – אז בעלת השליטה באסם (ע"א 8762/20 עצמון נ' אסם). פסק הדין כולל מספר החלטות תקדימיות אשר להן השפעה משמעותית על אופן אישור עסקאות בעלי עניין בחברות ציבוריות בישראל.

באופן ספציפי, בית המשפט העליון דן בשאלה מה צריכה להיות טיבה של הביקורת השיפוטית בעסקת בעלי עניין עם בעל השליטה שזכתה לאישורים הנדרשים בחוק החברות, ובפרט כאשר מדובר בעסקה בה רוכש בעל השליטה את מניות הציבור ומביא להפיכתה מחברה ציבורית לחברה פרטית (going private). זאת, לצד השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה בעניין זה. בית המשפט העליון ביקש להוציא הלכה ברורה בנוגע לשאלות עקרוניות אלו.

במסגרת פסק הדין, בית המשפט חיזק את הגישה הרווחת כי ככלל, על בית משפט להימנע מלבחון לגופן עסקאות בעלי עניין שאושרו בהתאם למנגנון הקבוע בחוק החברות. בהתאם, נקבע כי ככלל, עסקת בעל שליטה אשר אושרה על-ידי "האישור המשולש" (ובפרט, הדרישה כי העסקה תאושר על ידי רוב בעלי מניות המיעוט באסיפה כללית), תיהנה מחזקת תקינות.

ביחס למקרה המיוחד של עסקת going private בה מעורבת בעלת השליטה, בית המשפט אימץ את התפיסה שעולה מפסק הדין בעניין MFW[1] (שניתן במדינת דלאוור) כי לעובדה שהמשא ומתן לקראת העסקה התנהל על-ידי ועדה בלתי תלויה מטעם הדירקטוריון, יש השפעה משמעותית על סטנדרט הביקורת השיפוטית הראוי שלאורו תיבחן הגינות העסקה. בנסיבות אלו, כאשר המשא ומתן לקראת העסקה מתנהל באופן עצמאי באמצעות ועדה בלתי תלויה, והעסקה מאושרת בהתאם למנגנון האישור המשולש הקבוע בחוק, קמה חזקה שלפיה העסקה שהושגה היא הוגנת.

עוד קבע בית המשפט העליון כי ביקורת שיפוטית על טיב עבודתה של ועדה בלתי תלויה דרושה ואף חיונית על מנת למנוע מצב שבו הוועדה תתמנה למראית עין. לצד זאת, בית המשפט העליון הנחה לצמצם באופן משמעותי את האופן בו יש לבקר פעילותה של הוועדה הבלתי תלויה כדי לבחון האם אכן הייתה אפקטיבית, כאשר במקרים שבהם ההליך השיג את מטרתו, אין להוסיף ולדקדק בעבודת הוועדה הבלתי תלויה ובתוצריה ובכלל זה בסבירות העסקה.

במקרה הספציפי של רכישת מניות אסם על-ידי נסטלה, פסק הדין קבע כי בית המשפט המחוזי יכול היה לצמצם את הביקורת השיפוטית על אופן עבודת הוועדה – וכי למרות אי אלו פגמים שנמצאו בעבודתה, ניתן היה לדחות את בקשת האישור על יסוד חזקת התקינות ותוך הפעלת כלל שיקול הדעת העסקי.

 לפסק הדין המלא >> לחצו כאן.

[1] בפסק דין שניתן בעניין MFW הוכרה האפשרות להחיל ביחס לעסקאות going private את הסטנדרט המקל של שיקול הדעת העסקי חלף הסטנדרט המחמיר של הגינות מלאה וזאת בהתקיימות של תנאים מסוימים, ביניהם אישור העסקה על ידי ועדה מיוחדת ובלתי תלויה שמונתה לצורך כך על ידי הדירקטוריון.