חידוש אוטומטי – חובות יידוע

ע"א 3849/20 יפתח טמיר נ' סלקום ישראל בע"מ

המערערים הגישו תובענה ייצוגית נגד חברת סלקום, בגין העלאה שלא כדין של מחיר חבילת שירותי התקשורת, בתום תקופת הטבה של 12 חודשים שבמהלכה סופקו השירותים האמורים במחיר מוזל, ומבלי שסלקום מסרה הודעה על השינוי לפי סעיף 13א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981 ("החוק").

ביהמ"ש המחוזי קיבל את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית ביחס לעילה שעניינה מחיר השכרת ממיר נוסף, אך דחה את בקשת האישור בעילה שעניינה העלאת מחיר חבילת שירותי התקשורת. מכאן הערעור.

ההליך מעלה מספר שאלות:

• מה היקף חובתו של העוסק להודיע לצרכן על סיום תקופת ההטבה לפי סעיף 13א(ב) לחוק?
• כיצד יש לפרש את סעיף 13א(ד)(2) לחוק, שבהתקיים תנאיו, יתאפשר (כחריג) המשך ההתקשרות במחיר גבוה יותר, אף ללא הסכמה מפורשת של הצרכן?
• מה הסעד שניתן לפסוק במקרה שבו העוסק הפר את חובת היידוע המוטלת עליו אך בפועל המשיך לחייב את הצרכן במחיר הגבוה?

בית המשפט העליון קיבל את הערעור ופסק כי:

• יש לפרש את סעיף 13א(ב) לחוק באופן המחייב את העוסק לשלוח הודעה נפרדת ועצמאית, המעמידה את הצרכן על כך שתקופת המבצע של המחיר המוזל הסתיימה. כל עוד לא נמסרה הודעה נפרדת, לתנאי ההתייקרות בחוזה אין תוקף, וההתקשרות תיראה כבטלה במועד סיום ההטבה. בכך נפתחת הדלת לתביעת השבה של הפרש המחיר שנגבה מהצרכן ביתר.
• סעיף 13א(ג)(1) לחוק קובע כי, ככלל, עסקה לתקופה קצובה לא תימשך לאחר מועד סיומה, אלא בהתקיים אחד משני חריגים שמנויים בסעיף 13א(ד) לחוק. החריג השני מתנה את המשך ההתקשרות בחובות יידוע שונות, ובהן הדרישה לכך ש"ניתנה לצרכן, בתקופת ההודעה, הודעה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), ובלבד שההודעה ניתנה בכתב ופורטו בה תנאי העסקה". באשר לשאלה מהו סטנדרט העמידה בחובות היידוע הנדרש מכוח הסייג האמור, המאפשר את המשך ההתקשרות במחיר הגבוה יותר, נפסק כי לצורך תחולת החריג נדרש העוסק לשלוח דווקא את ההודעה הסטטוטורית הנפרדת, ולא ניתן להסתפק בחלק מאמצעי היידוע האחרים המוזכרים בסעיף 13א(ב).
• הודגש כי ציון דבר סיום מתן הנחת המחיר בחשבוניות הנשלחות ללקוח במהלך שלושת החודשים שלפני תום תקופת ההטבה, הוא בגדר דרישת יידוע נוספת בה חייבת סלקום לפי סעיף 13א(ב) לחוק, ואולם עמידה בדרישה זו אינה מוציאה אותה ידי חובתה למסור כדין הודעת סיום הטבה מכוח אותו סעיף.

חידוש אוטומטי – ביטול עסקה

ת"צ (מחוזי מרכז) 40212-05-17 מרדכי מלאכי נ' Google Inc

בשנת 2017 הוגשה תובענה ייצוגית נגד גוגל בטענה שזו אפשרה חיוב אוטומטי של מנויים באפליקציות שנרכשו בחנות האפליקציות שלה, והיא לא מאפשרת הליך לבטל את תקופת ההתחייבות והשבת החלק היחסי של התשלום, ובכך עוברת על חוק הגנת הצרכן.

גוגל השיבה כי  המבקש שגה בסיווג העסקה, כי העסקה המדוברת אינה ל"תקופה קצובה", משום שנכתב בתנאי השימוש כי המנוי יחודש אוטומטית, וכן כי הדין החל על התביעה הוא דין מדינת קליפורניה בארה"ב. עוד טענה כי חנות האפליקציות היא רק פלטפורמה מקוונת שעליה מתבצעות העסקאות הספציפיות, ומפתח האפליקציה הוא זה שמספק את השירותים ולכן הוא האחראי.

בית המשפט ציין כי אינטרס הצרכן גובר כך שחוזה לא יוארך ללא כל פעולה מצד הצרכן. עוד ציין בית המשפט כי לצרכנים עומדת זכות הביטול וזכות לחיוב באופן יחסי.

הצדדים הסכימו על פשרה במסגרתה גוגל תבהיר שהמנויים מתחדשים אוטומטית, ומי שרכש מנוי שחודש אוטומטית בין השנים 2010 ל-2022 יהיה זכאי להחזר כספי בשיעור של 55% מדמי המנוי בגין תקופת חיוב אחת.