מחירי העברה: הקו שמחבר בין פסק הדין בפרשת פילפ מוריס לפסק הדין בפרשת קוקה-קולה

רשות המיסים דורשת, גם בעסקאות עם גופים קשורים בחו"ל וגם בעסקאות עם גופים קשורים בתוך ישראל, לעמוד בתמחור שהוא Arm's Length. כפי שראינו בפסק הדין בפרשת קוקה-קולה, דרישה זו קיבלה תיקוף גם כאשר הגופים אינם קשורים האחד לשני, אך יש ביניהם יחסים מיוחדים. פרשת פיליפ מוריס שופכת אור נוסף על החובות בהם נושאת חברה בת, ומעלה שאלות לגבי חלוקת הסיכונים ואופן הפיצוי על ידי החברה האם.

בפסק הדין שפורסם באוקטובר 2024, בפרשת קוקה-קולה, קבע בית המשפט כי אף שהחברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ ("pun intended, "CBC) וקוקה-קולה העולמית אינן צדדים קשורים, הרי שעדיין יש ביניהן יחסים מיוחדים בשל הזכויות אשר הוענקו ל- CBC על ידי חברת קוקה-קולה העולמית ובשל התלות של CBC בקוקה-קולה, ולכן חלים על העסקה כללי מחירי העברה, או בעצם – העסקה חייבת להתבצע לפי כללי ה- Arm's Length.

מכאן נקבע גם שהעסקה כוללת בחובה embedded royalties, כלומר מס הכנסה צדק כאשר שינה את סיווג חלק מהתשלום שמבצעת CBC לקוקה-קולה העולמית לתמלוגים, מה שכמובן מקנה לרשות המיסים בישראל זכות לניכוי במקור.

ההשלכה של פסק הדין האמור הינה רחבה מאוד. בעצם, כל חברה בת אשר עוסקת בהפצה של מוצרי החברה האם, מקבלת הרי על פי רוב בלעדיות (לפחות בפועל), זכויות שימוש ב- tradename וב- trademark של המוצר, וזכויות נוספות אחרות. האם לכן יש לשקול מחדש את אופן התגמול הבין חברתי? או אולי "להזיז" את התגמול בתוך הבנצ'מארק הקיים?

החודש ניתן פסק הדין בפרשת פיליפ מוריס. התביעה כנגד החברה הזרה (החברה האם) הוגשה על ידי המצאה לחברת הבת של פיליפ מוריס בישראל. בפסק הדין, דחה בית המשפט העליון באופן סופי את הערעור שבו טענה פיליפ מוריס ישראל כי היא אינה הכתובת לקבלת כתבי טענות עבור חברת האם שלה.

נושא זה הוסיף עלויות (משמעותיות) לחברה הבת בישראל. האם על החברה האם לשפות אותה בגינן? האם עליה להוסיף שולי רווח (markup) בגין ההוצאות הללו? ובכלל – כיצד הנושא אמור לקבל ביטוי במסגרת התחשיב הבין-חברתי?

נניח למשל מקרה אחר, בו עובד בכיר בחברה הבת מבצע מעילה בכספי החברה או עסקאות "לא כשרות" אחרות, אשר גוררות את החברה הבת להפסד ו/או להציג רווח נמוך מהדרוש לפי הכללים. באחריות מי לכסות את ההפסד הזה? האם זו אחריות של החברה האם (עמדה אשר כנראה תתאים לדין האירופאי) או שמא זהו סיכון של החברה הבת? אך אם זהו סיכון של החברה הבת – האם שולי הרווח שלה צריכים להיות גבוהים יותר בשל הסיכון הזה?

שני פסקי הדין, העוסקים לכאורה בנושאים שונים, בעצם מדברים על אותו נושא בדיוק: הגדרה נכונה של מערכת היחסים בין הצדדים, וקביעה מדויקת של התגמול, בהתחשב ב- FAR (פונקציות, נכסים, סיכונים). אצלנו קוראים לזה Arm's Length, אבל בארצות הברית אוהבים להרחיב מעט את הנושא ולקרוא לזה Commensurate With Income.

ה- IRS פרסם, מוקדם יותר החודש, מזכר לפיו גם בנושאי קניין רוחני יש להקביל בין החברות אשר יוצרות את הערך, לבין שיוך ההכנסה, כמובן לפי כללי ה- Arm's Length. באופן ספציפי יותר, הנושא קשור גם הוא לחברת קוקה-קולה העולמית, לפרשות אשר נידונות בבתי המשפט בארצות הברית, כגון לגבי שיעור הרווח אשר צריך להישאר אצל חברה בת זרה, אשר מייצרת את המשקה לפי הנוסחה והידע האמריקאים. בסך הכל ויכוח "קטן" על מעל ל- 3 מיליארד דולר במס…

לאור פסקי הדין האמורים, חשוב מאוד לזכור שני דברים:

א. חובה לעדכן את עבודות מחירי העברה ולוודא כי ניתוח ה- FAR הינו נכון ועדכני;

ב. חובה לוודא כי ההסכם הבין חברתי תואם ל- study, אחרת אתם כורים לעצמם בור שיקשה עליכם לצאת ממנו.

אנחנו כאן לכל שאלה ומוכנים לסייע בנושא.