הכלכלה הדיגיטלית ממשיכה את התנופה של הכלכלה הגלובלית, ויוצרת שינויים משמעותיים בכללי הסחר ובעקבות זאת גם שינויים בעולם המס. השינויים מזעזעים מוסכמות של אלפי שנים – מאז ימי התנ"ך שלטו המדינות בתעבורה הפיזית של הסחורות, ולאחר מכן בתעבורת המידע, וכך "החזיקו את השאלטר" ויכלו לגבות מס ביעילות. בשני העשורים האחרונים, צמחו חברות ענק גלובליות שהפכו לשליטות בהעברת הסחורות, ובמיוחד בהעברת המידע הדיגיטלי. הכלכלה הדיגיטלית דורשת ממדינת ישראל וגם מהחברות הפועלות ממנה, דרכי התמודדות שונות, כדי להיות מוכנות למציאות המשתנה.

המדינות איבדו את יכולת המיסוי היעילה שהייתה להן בעבר, החברות הגלובליות הן בעלות ידע רב יותר לעומת המדינות, והן פועלות ללא גבולות ומעבירות מידע וסחורות תוך שקלול כללי החקיקה שבכל מדינה, ומנצלות לטובתן את פער הידע. בעקבות זאת, יצאו המדינות למלחמת חקיקה בענקיות האינטרנט.

ה-OECD אימץ את כללי ה-BEPS, המלצותיו כיצד למנוע Base Erosion and Profit shifting (הסטת רווחים למדינות מקלות במיסוי), אשר כבר הוטמעו ברובם בחלק ניכר ממדינות העולם, אך כללים אלה "לא סיפקו את הסחורה" ולא הצליחו להגביל את יכולת התמרון של ענקיות האינטרנט. לכן, המדינות השונות – ובהן איטליה, צרפת, הודו ואחרות – החלו בחקיקה פרטנית ברמת המדינה, ולמעשה יצאו למלחמה ישירה ב"קורפורייט אמריקה". אמריקה לא נשארה חייבת ופקידים בכירים במשרד האוצר האמריקאי מאיימים במגבלות סחר על צרפת אם זו תחיל את החקיקה אשר לדעת אותם בכירים הינה "מפלה כנגד חברות אמריקאיות". הניסיון החקיקתי של אותן מדינות הינו להטיל מס על חברות לפי המקום בו יושבים הלקוחות שלהן. למשל, חברה ישראלית שפועלת באינטרנט, ובצרפת יש לה לקוחות, תצטרך לשלם מס בצרפת למרות שהיא לא מקיימת שם שום פעילות רישמית פיסית.

פעולות החקיקה האינדיבידואלית הללו יוצרות סכנה של כפל מס בכל העולם, ופוגעות ברווחים שחברות רב לאומיות שפועלות בישראל משייכות לישראל. ככל שהחברות יצטרכו לשייך יותר מיסוי למדינות אחרות, כך תיגרע האפשרות למסות אותן כאן. כללי המשחק החדשים שהמדינות מנסות לכפות, מצריכים היערכות תואמת של המדינות בהן רשומות החברות, ושל החברות עצמן.

החברות יערכו לאפשרות שאחוז מהרווחים שלהן ימוסה בשיעורי מס גבוהים במדינות אחרות, איפה שאין להן בכלל נוכחות, ולכן כדאי להן לשקול להקים שם נוכחות. באופן זה, הן תוכלנה לשייך בקלות גם הוצאות למדינות אלה, ולהפחית את המס שידרשו לשלם בפועל.

מדינת ישראל, היא מדינה קטנה עם שוק קטן יחסית, אך יש בה הרבה חברות שפועלות בשווקים במדינות גדולות. לאור זאת, היא צפויה להפסיד יותר מהליכי החקיקה הפרטניים של המדינות. כהיערכות לחוקי המס החדשים, מדינת ישראל צריכה במסגרת דיוני ה- OECD לדרוש שהחקיקה החדשה תוחל רק על חברות מעל גודל מסוים. למשל, חברות שחל עליהן ה-cbc ריפורטינג (כלומר חברות עם מחזור של מעל ל- 750 מיליון יורו, אשר חלק ממדינות העולם החילו עליהן חובת דיווח מוגברת). מעטות הן החברות הישראליות שחוצות רף זה, ורובן אינן חברות אונליין, ולכן לא תושפענה מחוקי המס החדשים.

חקיקת המס במדינות השונות, דורשת היום תכנוני מס מורכבים של החברות. קביעת מיסוי הפעילות הדיגיטלית באופן המוצע כעת, על ידי המדינות השונות ועל ידי ה- OECD, תדרוש שינויי חקיקה רבים ושינויים של האמנות עליהן חתומה ישראל. ככל שמדינת ישראל תשכיל להגיע להסכמות עם המדינות השונות, כך היא תקל את הפעילות על החברות הפועלות בישראל, ותהפוך ליעד אטרקטיבי לקיום מרכז פעילותן של חברות רב לאומיות הפועלות באונליין.

לקריאת הכתבה בגלובס, לחצו כאן>>