אנו מבקשים לעדכן אתכם ביחס לפסיקה חדשה של בית המשפט העליון, העוסקת בסוגיית עיכובו של הליך המתנהל בין מעסיק לעובד לשעבר, כאשר בין הצדדים מתנהלים במקביל שני הליכים – האחד בבית הדין לעבודה והשני בערכאה אזרחית "רגילה".

מצב בו מתנהלים שני הליכים מקבילים נפוץ במקרים בהם מתגלע סכסוך בין מעסיק לבין עובד לשעבר, כאשר המעסיק מגיש תביעה אזרחית, נזיקית בדרך כלל, לערכאה שאינה בית הדין לעבודה (בית משפט שלום או בית משפט מחוזי, לפי גובה התביעה); ואילו העובד מגיש תביעה לבית הדין לעבודה בטענה לפיה לא שולמו לו כל זכויותיו בגין תקופת העסקתו וסיומה.

בהתאם להלכה שנקבעה לפני עשור על ידי בית המשפט העליון בעניין רוחם [רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס בע"מ (פורסם בנבו, 14.10.2015)], במקרים אלה ככלל תעוכב התביעה שהוגשה על ידי המעסיק לערכאה האזרחית ותנוהל קודם התביעה בבית הדין לעבודה, על מנת למנוע מצב בו יתנהלו במקביל שני הליכים, בהם עשויות להיקבע קביעות סותרות.

הלכה זאת נבחנה לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, בהליך אותו הגישה חברת תדהר [רע"א 20276-12-24 תדהר בנייה בע"מ נ' י.ו. אלומית 2020 בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 24.1.2025)]. החברה הגישה תביעות מטעמה נגד עובד לשעבר, הן לבית המשפט המחוזי (בעיקר בטענות בעלות אופי נזיקי) והן לבית הדין לעבודה (בטענה שהעובד לשעבר הפר את התחייבויותיו החוזיות). העובד לשעבר הגיש, במקביל לכתב ההגנה מטעמו, תביעה שכנגד לבית הדין לעבודה. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב התביעה שהוגשה אליו, עד להכרעה בתביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה. החברה הגישה על החלטה זאת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וטענה כי אין מקום לעכב את ההליך שהגישה לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בהחלטתו, קבע בית המשפט העליון כי אין מקום לאבחן ולסייג את ההלכה שנקבעה בעניין רוחם, למרות שבמקרה זה מלכתחילה שתי התביעות – לבית המשפט המחוזי ולבית הדין לעבודה – הוגשו על ידי החברה (בניגוד למצב הנפוץ יותר, בו מוגשת תביעה אחת על ידי המעסיק ותביעה אחת על ידי העובד לשעבר).

בית המשפט העליון עמד על כך שכאשר מוגשות תביעות מקבילות לערכאה אזרחית ולבית הדין לעבודה, בהן מתעוררות שאלות דומות, ברירת המחדל היא לברר קודם את התביעה שהוגשה לבית הדין לעבודה, תוך עיכוב ההליך שהוגש לערכאה האזרחית. חריגים לכלל זה נוגעים למקרה בו הדיון בתביעה בערכאה האזרחית מצוי בשלב מתקדם; למקרה בו קיימות שאלות רבות שאינן משותפות לשני ההליכים; למקרים בהם השאלות המשפטיות אינן מתמקדות בתחומים המצויים במומחיותו המיוחדת של בית הדין לעבודה; ולשאלה איזה מההליכים עשוי לייצר מעשה בית דין ביחס להליך האחר, באופן שאף עשוי לייתר את הדיון וההכרעה בו.

החלטה זאת של בית המשפט העליון, המחזקת את ההלכה שנקבעה בעניין רוחם לפני עשור, מוליכה לכך שבחלק המכריע של המקרים, הליך שיוגש לערכאה אזרחית על ידי מעסיק נגד עובד לשעבר, יעוכב כל עוד תוגש על ידי אותו עובד תביעה לבית הדין לעבודה.

בנסיבות אלה מומלץ למעסיקים השוקלים להגיש תביעה נגד עובד לשעבר לבחון אפשרות להגשת התביעה לבית הדין לעבודה, כל עוד ניתן לנסח את הסעדים הנתבעים באופן בו הם נופלים במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין.

נוסיף לעמוד לרשותכם ולעדכן ביחס לחידושי חקיקה, פסיקה ובשאר הנושאים הרלוונטיים בתחום משפט העבודה.

מחלקת דיני עבודה

הרצוג פוקס נאמן