השותף ד"ר רועי שיינדורף, ראש המחלקה לבוררויות בין-לאומיות בהרצוג, ולשעבר משנה ליועץ המשפטי לממשלה פרסם לאחרונה כתבה מרתקת בynet וידיעות אחרונות בנושא צווי המעצר נגד בכירי המדינה שבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג שוקל להוציא.
אז מה ניתן לעשות? ראשית, במישור המדיני, חשוב לשנות את הדינמיקה השלילית שהתפתחה ביחס לישראל בזירה הבינלאומית. התובע יכול היה להתרשם, אולי, מדברים שנאמרו בבירות המערב, ומהחלטות השופטים בבית הדין לצדק, שבסיס התמיכה שלו" (מדינות המערב ובכירי המשפטנים הבינלאומיים בעולם) מצפה ממנו לתרום למאמץ לרסן את ישראל. חשוב מאוד, ככל שהדבר ניתן, שבנות הברית שלנו יבהירו את הסתייגותן מהגלישה של השיח הביקורתי כלפי ישראל למרחב של המשפט הפלילי הבינלאומי. אין זה אומר שישראל צריכה לוותר על אינטרסים חיוניים שלה, אבל כשאפשר, כמו במקרה של הבקשה של ממשלת בריטניה לאפשר ביקורי עצירים, כדאי להשתדל לשמור את בנות הברית שלנו לצידנו.
שנית, במישור המשפטי, חשוב לפרסם, או להעביר לתובע ישירות או בעקיפין, מידע מהימן על האופן שבו פעלה ישראל ועל הבדיקות והחקירות המתבצעות כאן. ח'אן המקצועי והוותיק בוודאי לא ירצה להביך את עצמו בפני השופטים והקהילה הבינלאומית כולה. בינתיים הוא כנראה מוזן בעיקר ממקורות מידע חלקיים וחד-צדדיים. מניסיוני מול תובעים בינלאומיים ומדינתיים, כשאלה נחשפים לתמונת המצב האמיתית, הם יכולים להשתכנע שאין מקום לנקוט הליכים פליליים.
נוכח הדאגה שהביע התובע בנאומיו בעבר מהמצב ההומניטרי ברצועת עזה, ישנה חשיבות מיוחדת להליך המתנהל כעת בבג"ץ בעניין המדיניות של ישראל לגבי אספקת הציוד ההומניטרי לרצועה. החלטת בית המשפט העליון, שזוכה להערכה רבה מאוד בבית הדין "הפלילי הבינלאומי, בוודאי תילמד שם לעומקה. יש לקוות שבית המשפט לא ישתהה יתר על המידה במתן פסק דינו, ושכפי שעשה בעבר, ינתח את הסוגיה לא רק מהזווית של הדין הישראלי, אלא גם מנקודת המבט של המשפט הבינלאומי.