ביום 4 לפברואר 2025 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 2299/24 מדינת ישראל נ' מור ("פסק הדין"), בערעור רשות התחרות ("הרשות") על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בת"פ 29261-11-22 ("גזר הדין").

מר מור, ששימש כמנכ"ל עמותת "מסעדנים חזקים ביחד" בתקופת הקורונה, הורשע בעבירה של הסדר כובל (בדרך של המלצה לקביעת קו פעולה בידי איגוד עסקי) לפי חוק התחרות הכלכלית, תשמ"ח-1998 ("חוק התחרות"), וזאת בגין התבטאויות בתקשורת בעניין הצורך לעלות מחירים, בעיקר על רקע משבר הקורונה והשפעתו על ענף המסעדנות.

בית המשפט העליון, קבע כי העבירות המיוחסות למור, אינן "בגרעין הקשה" של חוק התחרות ואף הביע ביקורת על הקצאת המשאבים של הרשות בבחירת תיקי אכיפה. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את ערעור הרשות וביטל את אי הרשעתו של מור.

רקע

מר מור, שימש כמנכ"ל רשת מסעדות וכמנכ"ל העמותה. ביום 3 ליוני 2021, התראיין מור לאתר כלכליסט, שם ציין כי "בחודשים האחרונים יש עליית מחירים משמעותית מאוד של 10% – 20% בכל חומרי הגלם – בשרים, גבינות, דגים, שימורים ומוצרים יבשים שמיובאים מחו"ל".

בהמשך לכך טען מור כי: "מסעדנים החלו להעלות מחירי מנות בשקלים בודדים, כדי לשמור על מתח הרווחים שממילא היה נמוך בענף המסעדנות. כל עלייה משמעותית של חומרי גלם פוגעת ברווחיות במקרה הטוב שהעסק הוא רווחי. כבר תקופה ארוכה שהמסעדות סופגות את עליות המחירים הללו, ובימים האחרונים הן החלו להעלות מחירים".

כותרת הכתבה, במסגרתה פורסמו הדברים האמורים, הייתה "ענף המסעדות: דחינו ודחינו והגיע הרגע להעלות מחירים". בהמשך לכך, מור אף פרסם הפניות לכתבה בקבוצות ווטסאפ שונות ובדף הפייסבוק של העמותה וכן התראיין לרדיו באותו העניין.

הרשעה וגזר הדין

בגין האמור, ביום 13 בנובמבר 2022 הגישה הרשות כתב אישום נגר מור, בגין הפרת הוראות חוק התחרות, בדרך של המלצה לקביעת קו פעולה בידי איגוד עסקי.

ביום 17 ביולי 2023, הורשע מור על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, בעבירה של צד להסדר כובל (בדרך של המלצה לקביעת קו פעולה בידי איגוד עסקי) לפי סעיף 47(א1) בצירוף סעיפים 2(א); 2(ב)(1); 2(ב)(2); 4; ו-5 לחוק התחרות. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש או לסוגיית אי ההרשעה.

בית המשפט המחוזי, קבע כי על-אף חומרתן הרבה של עבירות לפי חוק התחרות, בנסיבות העניין מדובר במעידה חד פעמית, מבלי תכנון מוקדם או הכנה מראש, וכי הרשעתו של מור עלולה להוביל לפגיעה בלתי-מידתית בעתידו המקצועי והתעסוקתי. בהתאם קבע בית המשפט, כי יש להורות על אי-הרשעתו של מור לצד הטלת צו של"צ.

הערעור ופסק הדין

ביום 18 למרץ 2024, הגישה הרשות ערעור על גזר הדין, בטענה כי הימנעות מהרשעה היא בגדר חריג לכלל, לפיו יש למצות את הדין עם מי שאשמתו הוכחה. עוד נטען, כי ההצדקות הניצבות ביסודו של כלל זה מקבלות משנה תוקף כאשר מדובר בעבירה על חוק התחרות, וזאת לנוכח חומרתן הרבה, והפגיעה הממשית באינטרס הציבורי הנובעת מעבירות אלה.

בית המשפט העליון, מפי כב' השופט כבוב, קיבל את הערעור, וקבע כי על אף שאין מדובר בכלל קטגורי, בכל הנוגע לעבירות לפי חוק התחרות, מן הראוי ככלל לנקוט בגישה מחמירה ולהימנע מאי-הרשעה. בהקשר זה נקבע כי יש לבחון כל עבירה לגופה ולשלול אפשרות של אי-הרשעה, תוך איזון ראוי בין הנזק שעלול להיגרם מהרשעה מול החשיבות של הרשעה בעבירות לפי חוק התחרות.

בעניינו של מור נקבע כי לא הוכח שיגרם לו נזק קונקרטי מעצם הרשעתו, ובוודאי לא נזק שאינו פרופורציונלי לאינטרס בדבר ההגנה על הערכים המוגנים שניצבים ביסוד חוק התחרות. בנסיבות אלה, נקבע כי יש לבטל את אי-ההרשעה.

יחד עם זאת, בית המשפט קבע כי "אין חולק כי המקרה שלפנינו אינו מצוי בגרעין הקשה" של חוק התחרות וכי בשים לב למשאבים המוגבלים של הרשות, מצופה ממנה להקצותם בצורה יעילה, כך שיופנו לאותם המקרים המצויים בליבת חוק התחרות ומאופיינים בפגיעה רוחבית קשה ועמוקה בתחרות החופשית, ולמקרים בעלי השפעה של ממש על חיי היום יום של אזרחי המדינה.

אנו עומדים לרשותכם לכל שאלה או הבהרה.

מחלקת תחרות והגבלים עסקיים, הרצוג פוקס נאמן.