לקוחות ועמיתים יקרים,

ביום 14.9.2020 התפרסם פסק דין בעניין יקבי ירושלים נ' רשות המיסים (ת"א 49524-01-13). במסגרתו נדונה השאלה של הסתמכות יבואן על האמור בצו תעריף המכס כפי שהוא מופיע באתר האינטרנט של רשות המיסים. פסק הדין ניתן ביום 14.9.2020 בבית המשפט השלום בראשון לציון על ידי כבוד השופט רפי ארניה.

בית המשפט, קבע בהיעדרן של נורות אזהרה קונקרטיות לגבי נכונות פרט מידע מסויים, הנוגע לשיעור מכס כלשהו המופיע באתר האינטרנט, רשאים היבואנים וסוכני המכס להניח, שהמידע המופיע באתר האינטרנט אינו טעון בדיקה נוספת ברשומות. בנוסף לזאת, באחריות המדינה לוודא כי המידע כפי שהוא מופיע באתר הוא מדויק ו"מושלם" כלשונו. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת וזאת מהנימוק כי התובעת לא הוכיחה כי הסתמכה על המידע השגוי כפי שהופיע באתר האינטרנט טרם התקשרה בעסקת יבוא של מיץ ענבים מארגנטינה.

לצד זאת בית המשפט קבע כי אחריותו של סוכן המכס כלפי היבואן היא כאחריות של עו"ד ללקוח. על סוכן המכס לנהוג כלפי לקוחותיו במיומנות, במקצועיות ובנאמנות. סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש נבדק בעיניו של סוכן מכס זהיר על בסיס מידע שניתן לייחס לסוכן מכס בקיא ומיומן.

 

כיום, כאשר הן תעריף המכס והן צו יבוא חופשי, שניהם נגישים באתרי האינטרנט הממשלתיים, קיימת חשיבות רבה לסוגיה.

נשמח לייעץ, בעניין מכס, מס קניה, סיווג, והשלכות פסק הדין על נושאים אלו.

מחלקת מיסים עקיפים

הרצוג פוקס נאמן 

******************************************

תמצית פסק הדין:

בבסיס התביעה עומדת אחריותה הנטענת של המדינה לנזקים שנגרמו לתובעת עקב כך שבאתר האינטרנט של רשות המיסים (להלן: "אתר האינטרנט") הופיע שיעור מכס שגוי ביחס ליבוא מיץ ענבים מארגנטינה, (פרט 20.09.6100 לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשע"ב –2012 (להלן: "צו תעריף המכס")), ואחריותו המקצועית הנטענת של סוכן המכס אשר חיווה דעתו בפני התובעת בנוגע לשיעור המכס שיחול על העיסקה הנידונה.

לטענת התובעת עוד בטרם הרכישה, פנה מנהל התובעת לסוכן המכס לצורך בירור מיסי היבוא החלים על יבוא מיץ ענבים מארגנטינה. סוכן המכס הודיע לתובעת, לאחר שבדק את הנתונים באתר האינטרנט, שבהתאם לצו תעריף המכס, מיץ ענבים שמקורו בארגנטינה פטור ממכס. בהסתמך על העצה שניתנה לה, המבוססת על תוצרי אתר האינטרנט, התובעת רכשה מיץ ענבים אשר הגיע בשני משלוחים לישראל. בעת פריקת המשלוח הראשון נדרשה התובעת לשלם מכס בשיעור של 12%. כחודשים לאחר מכן נפרק המשלוח השני.

לטענת המדינה המידע השגוי באתר האינטרנט מקורו בטעות אנוש וכי התובעת לא היתה צריכה להסתמך על האמור באתר האינטרנט בנוגע לשיעורי המכס החלים על יבוא מיץ הענבים, אלא חובה היתה על התובעת לעיין בקובץ הרשומות עצמו טרם יבוא המיץ. עוד טענה המדינה כי התובעת לא הסתמכה בפועל על שיעורי המכס כבסיס להתקשרותה בעסקה ליבוא מיץ ענבים. המדינה הוסיפה וכפרה בנזקים הנטענים והוסיפה כי גם אם הוכחו – הרי שאין הם בני פיצוי.

לטענת סוכן המכס, הוא ערך 2 בדיקות בטרם השיב לתובעת כי הפרט פטור ממכס. בדיקה אחת נעשתה באמצעות אתר האינטרנט הפתוח ונגיש לכל אדם באמצעות רשת האינטרנט, והשניה בכניסה למערכת המקוונת ייחודית לסוכני מכס. זהו כלי שאינו פתוח לציבור הרחב אלא מוגבל לסוכני מכס שהתקינו ורכשו את התוכנה המתאימה, ויכולים, באמצעות שם משתמש וסיסמא, לקבל נתונים ישירות מהמערכת המקוונת של המכס. שתי בדיקות אלה הובילו לתוצאה שיבוא של מיץ ענבים מארגנטינה לפי פרט 20.09.6100 פטור ממכס.

בית המשפט השלום מפי השופט רפי ארניה דחה את התביעה. במסגרת פסק הדין בחן מספר נושאים ואף הרחיב בהן מעבר לנדרש לצורך המקרה הקונקרטי הנדון.

יובהר כבר כעת כי בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, לא נקבע פטור או הפחתת מכס לגבי פרט 20.09.6100. לכן, בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, שיעור המכס שחל על יבוא מיץ ענבים המשיך להיות שיעור המכס הכללי הקבוע בצו תעריף המכס (12%). על כן החלטת המדינה לחייב את היבוא במכס בשיעור זה ניתנה כדין.

לאור זאת בחן בית המשפט את המצג הרשלני אותו הציגה המדינה באתר האינטרנט של צו תעריף המכס לפיו פרט 20.09.6100 פטור ממכס. הפסיקה מנתה חמישה תנאים לתחולתה של עילת תביעה בגיו נזק הנובע ממצג שווא רשלני. חמשת התנאים הם:

1. הוצג מצג עובדתי;
2. המצג לא מהימן;
3. המציג היה צריך לצפות הסתמכות של הצד השני על המצג;
4. המציג היה יכול לצפות כי ייגרם נזק;
5. הצד השני הסתמך בפועל על ההיצג.

 

במקרה דנן קבע בית המשפט כי תנאים 1, 2 ו-4 אינם מעוררים כל קושי. המצג שהוצג על ידי המדינה באתר האינטרנט היה שגוי והמדינה יכלה לצפות כי עקב מצג השווא הרשלני באתר האינטרנט ייגרם נזק לנישום כלשהו. בית המשפט בחן את תנאים 3 ו-5, קרי, האם המדינה היתה צריכה לצפות כי נישומים יסתמכו על הנתונים המופיעים באתר האינטרנט בכל הנוגע לשיעורי מכס החלים על יבוא טובין ("הצפיות הנורמטיבית")(תנאי 3) וכן האם התובעת הסתמכה בפועל על נתונים אלה ("הצפיות הקונקרטית")(תנאי 5).

לטענת המדינה לא היה עליה לצפות כי התובעת תסתמך על האמור באתר האינטרנט כאמור בתנאי 3 לעיל, וזאת משתי סיבות. הסיבה הראשונה, משום שעל התובעת הייתה חובה לערוך בדיקת ביניים על ידי איש מקצוע. בית המשפט דחה טענה זו מן הטעם הפשוט שגם אם נניח שיש להחיל על התובעת את הדרישה לבדיקת ביניים בטרם הסתמכותה על הנתונים שבאתר האינטרנט, הרי שבענייננו – התובעת מילאה דרישה זו.

הסיבה השנייה שהמדינה לא צריכה הייתה לצפות שנישום, או מי שפועל מטעמו, יסתמך על שיעורי המכס המופיעים באתר האינטרנט, שכן עליו (או על שלוחו, סוכן המכס) לבדוק את המצב החוקי בהתאם לפרסום ברשומות.

בית המשפט דחה טענה זו וקבע בצורה חד משמעית:

"אין המדובר באתר אינטרנט פרטי או של גוף או מוסד חיצוניים, אשר לגביהם ניתן, ואולי אף צריך, לחשוד שהמידע המוצג בהם אינו מהימן, שכן הוא אינו "מכלי ראשון". המדובר באתר אינטרנט של רשות המיסים עצמה, אגף מאגפי משרד האוצר, אשר העומד בראשו –שר האוצר – הוא מחוקק המשנה. הוא עצמו מתקין תקנות המק"ח הקובעות את שיעורי המכס השונים לטובין מיובאים.

לטעמי, בהיעדרם של נורות אזהרה קונקרטיים לגבי נכונות פרט מידע מסויים, הנוגע לשיעור מכס כלשהו המופיע באתר האינטרנט, רשאים הנישומים וסוכני המכס להניח, כי המידע המופיע באתר האינטרנט אינו טעון בדיקה נוספת ברשומות.

אוסיף, כי לטעמי, גם אין בהודעה המופיעה באתר האינטרנט, כדי לשנות עמדה נורמטיבית זו. אכן, שיעור המכס הקובע החל על יבוא פריט מסויים הינו זה שפורסם ברשומות. כך קובע הדין (סעיף 10 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח – 1948). אין על כך עוררין, ועליונות הפירסום ברשומות אינה מוטלת בספק. ואולם זו אינה השאלה הטעונה הכרעה. השאלה הטעונה הכרעה היא – האם צריכה רשות המיסים לצפות כי נישומים וסוכני מכס יסתמכו על המידע הנכלל באתר האינטרנט ביחס לשיעורי המכס הקבועים בצו תעריף המכס.

כאמור לעיל, תשובתי לשאלה זו היא בחיוב וזאת מכוח מעמדה של רשות המיסים ומכח העובדה שהמדובר באתר האינטרנט שלה אשר היא עצמה מזינה את נתוני שיעורי המכס לתוכו, ועל בסיס המידע המופיע בו פועלים סוכני המכס מול אגף המכס בתוכנות הייעודיות המחוברות למערכת המקוונת. למעשה, גם המכס עצמו מסתמך על המידע המוזן." (פס' 31-32)

בית המשפט נימק את קביעתו כי התובעת הייתה רשאית להסתמך על אתר האינטרנט ממספר טעמים. האחד, אתר האינטרנט ומערכות המחשב המחוברות אליו הינם כלים שגרתיים ויומיומיים המשמשים את סוכני המכס בישראל, ואת פקידי המכס, בעסקאות היבוא הבינלאומיות הרבות מספור, הנעשות בישראל מדי יום, מזה שנים רבות. בית המשפט סבר שקביעת נורמה לפיה על סוכני המכס לבדוק בכל רשימון ורשימון את הדין החל, בהתאם לקובץ התקנות, תחת הסתמכות על האמור באתר האינטרנט של רשות המיסים, או על התוצאה המונפקת משימוש בתוכנה המחוברת למערכת המקוונת, אינו מתיישב עם מציאות החיים במאה ה – 21.

שנית, צו תעריף המכס אינו דבר חקיקה מובן מאליו. מדובר בחיקוק מורכב ודינמי המתעדכן עשרות פעמים בשנה, כאשר כל תיקון כולל בתוכו לעיתים פריטים רבים. על מנת לקבל את התמונה במלואה, על סוכן המכס לעבור על כל קבצי המק"ח שהתפרסמו מאז פורסם צו תעריף המכס המקורי, ולבדוק אחד לאחד האם חל שינוי כלשהו ביחס לפריט המכס הנידון. החלת חובה כזו על סוכני המכס, חלף ההסתמכות על אתר האינטרנט, פירושה להשיג את מקצוע סוכני המכס לאחור, לשנות המאה הקודמת, טרום עידן המחשב והאינטרנט, והאטת קצב הסחר הבינלאומי.

בית המשפט הוסיף וקבע שהמדינה אף יצרה מצג לפיו המידע המוצג באתר האינטרנט הוא בעל מהימנות גבוהה, והשימוש בו עדיף מאשר על פני חיטוט הארכאי בספרי החיקוקים למיניהם.

בית המשפט קבע נחרצות: "לפיכך, אני סבור כי הסתמכות על אתר האינטרנט לצורך קבלת המידע העדכני בדבר שיעורי המכס החלים על יבוא טובין הינו ראוי, רצוי ויש לעודדו" (פס' 35) לאור זאת קבע בית המשפט,

"נוכח כל האמור מסקנתי היא, שככלל, המדינה צריכה לצפות, כעניין נורמטיבי, שיבואנים, סוכני מכס ואף אזרחים רגילים יניחו, שהמידע המופיע באתר האינטרנט ביחס לשיעורי מכס הוא נכון ואינו טעון בדיקה חיצונית נוספת ברשומות, ויסתמכו על האמור באתר האינטרנט לצורך ביצוע עיסקאות יבוא עתידיות.

זאת ככלל, ובהיעדרן של נורות אזהרה קונקרטיות לגבי נכונות פרט מידע מסויים המופיע באתר האינטרנט (להבדיל מסיכון כללי ובלתי ממוקד)" (דגש במקור – הח"מ) (פס' 35).

כנגזרת מכך מטיל בית המשפט חובה על המדינה לתחזק את אתר האינטרנט בדייקנות רבה. בית המשפט ראה צורך,

"להדגיש בפני המדינה ורשויות המכס את החשיבות העליונה שבתיחזוק מושלם – ולא פחות מזה – של אתר האינטרנט והמערכת המקוונת, הקפדה על הדיוק המוחלט של הפרטים בהם, וחובתה של המדינה ושל רשות המכס לקיים מערך בקרה על שינויים שהוכנסו אליו. זאת, נוכח חשיבותו הציבורית והכלכלית של אתר האינטרנט, כמבואר לעיל, וההסתמכות עליו על ידי קהילת היבואנים, קהילת סוכני המכס ואזרחי המדינה."

על אף כל האמור, כאשר בית המשפט נדרש לבחינת הציפיות הקונקרטית של התובעת (תנאי 5 לרשימת התנאים לעיל) בית המשפט קבע שהתובעת לא הוכיחה שהסתמכה בפועל על מצג השווא שניתן באתר האינטרנט ביחס לשיעור המכס על פרט 20.09.6100, לצורך התקשרותה בעסקה ליבוא מיץ ענבים. מהראיות שהובאו לבית המשפט מועד ההתייעצות עם סוכן המכס התקיים ביולי 2011 ואילו פלט המידע מאתר האינטרנט נכון לינואר 2012. על כן קבע בית המשפט שאין כל פלט המצביע מה היתה התוצאה שהפיק אתר האינטרנט במועד הפניה לסוכן המכס, בחודש יולי 2011 ביחס לפרט המכס הנידון. בנוסף בית המשפט הטיל ספק במועד התקשרות התובעת בעסקה לרכישת מיץ הענבים וכן זקף לחובתה העובדה שלא הוצגו לבית המשפט חלופות עסקיות לרכישת מיץ הענבים.

לאור הכשלים הראייתיים דחה בית המשפט את התביעה.

על אף מסקנה זו הרחיב בית המשפט גם בנושא אחריות סוכן המכס כלפי התובעת. בעניין זה קבע בית המשפט ש"סוכן המכס איש מקצוע הבקיא לא רק ברזי הפעולות הטכניות הנדרשות ליבוא טובין ושחרורם, אלא גם בשיעורי מכס החלים על יבוא טובין. מתן מענה לשאלות המופנות אליו בנושא זה הינו חלק מהשירות המקצועי אותו הוא נותן ללקוחותיו. לפיכך, חובה עליו לפעול בהתאם לסטנדרט התנהגות מקצועי ראוי, ובהתאם לסטנדרטים המקובלים במקצועו, דהיינו – ליתן את המענה הנכון בהתאם לדין." (פס' 55).

בית המשפט המשיל את היקף אחריותו של סוכן המכס כלפי יבואן, להיקף האחריות של עורכי דין כלפי לקוחותיהם. בית המשפט סבר שההיקש בין שני המקצועות – עורכי דין וסוכני מכס – בכל הנוגע למתן מענה בנוגע לשיעורי המכס, הינו מתבקש ויש להחיל את הנורמות החלות על עורכי דין, בהקשר זה, ובשינויים המחוייבים, על סוכני מכס.

בית המשפט הבהיר שעל עורך הדין לנהוג כלפי לקוחותיו במיומנות, במקצועיות ובנאמנות. סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש נבדק בעיניו של עורך דין זהיר על בסיס מידע שניתן לייחס לעורך דין בקיא ומיומן. עם זאת, אחריותו של עורך הדין לפעול במיומנות ובזהירות כלפי לקוחו אינה אחריות מוחלטת, ולא כל טעות מהווה מעשה של רשלנות. עורך הדין אינו נדרש לחשב מראש את כלל האפשרויות בכל תרחיש עובדתי והוא יוצא ידי חובתו כאשר הוא מפעיל שיקול דעת סביר, גם אם בדיעבד יתברר כי זה היה מוטעה.

כאמור בית המשפט השלום מפי השופט רפי ארניה דחה את התביעה. עם זאת, במסגרת פסק הדין בחן את אחריות המדינה בתחזוק אתר האינטרנט של צו תעריף המכס, אחריות סוכן מכס כלפי יבואן וכן התנאים להטלת אחריות בגין מצג שווא כנגד המדינה במקרה של פרסום שגוי ביחס לצו תעריף המכס.

**********

אנו ממליצים בכל מקרה של ספק ביחס לסיווג טובין לפנות לקבלת ייעוץ משפטי. נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או הבהרה בנושא.

הרצוג פוקס נאמן

להתייעצות בנושא פנו לעורכי דין מיסים שלנו