עמיתים ולקוחות יקרים,

תקנה 15א לתקנות מס ערך מוסף, התשל”ו-1976 (להלן: "תקנות מע”מ"), קובעת כי מס תשומות שנתחייב בו מעסיק על תשומה בשל עובדו אינו ניתן לניכוי על ידי המעסיק אלא אם הוכח, להנחת דעתו של המנהל, כי התשומה נמכרה לעובד או ניתנה לו כשירות, והמכירה או מתן השירות כאמור חייבים במס עסקאות בידיו של המעסיק.

עוד נקבע בתקנה 15א לתקנות מע"מ, כי תשומה בשל עובד, הינם נכס או שירות, כגון, ארוחה, דיור, מתנה או בידור, המיועדים להנאתם, לתועלתם, לרווחתם או לטובתם של העובד או של בן-משפחתו.

דבר זה יצר לא פעם מחלוקות, האם תשומות שהתהוו בידי מעסיק בשל "הטבה לעובד" מותרות בניכוי בידי המעסיק, או שמא מדובר על תשומות האסורות בניכוי. סוגיה זו נדונה בהרחבה בפסק דין ע”מ 22467-09-17 אמדוקס ישראל בע"מ נ' מנהל מע"מ נתניה (ניתן ביום 17.12.2020).

חברת אמדוקס ישראל בע"מ (להלן: "המערערת"), הקצתה בבניינים, המשמשים אותה לפעילותה העסקית (להלן: "הבניינים"), שטחים לטובת חדרי אוכל לעובדים, למטבחים, למכונות לשטיפת כלים חדרי אחסון וחדרי קירור (להלן: "מתחמי ההסעדה").

בעקבות ביקורת חשבונות שבוצעה למערערת על ידי רשות המיסים (להלן: "המשיב"), הופקה למערערת שומת תשומות, בסך של 5,150,961 ₪ (קרן), בה נקבע  כי החלק היחסי של התשומות המיוחס למתחמי ההסעדה אינו מותר בניכוי (להלן: "השומה").  בשומה קבע המשיב כי התשומות הינן בגדר "הטבה לעובד" ונכללות כחלק מ"ארוחה" לעניין תקנה 15א לתקנות מע"מ. השגת המערערת על השומה נדחתה ומכאן הערעור לבית המשפט.

הערעור, נידון בבית משפט מחוזי מרכז בפני כבוד השופט ד"ר שמואל בורנשטיין. בהתאם לטענות הצדדים, הסוגיה העיקרית בה דן בית המשפט בפסק הדין היא האם תקנות מע"מ נועדו  לסווג חלק מהתשלומים של המעסיק בגין שכירת מבנה או מפעל, כתשומות אשר הינן "הטבה  לעובד", ונכללות כחלק מ"ארוחה" לעניין תקנה 15א לתקנות מע"מ. לטענת המשיב,  די בעצם העובדה כי במקום העבודה קיימים אזורים, גדולים או קטנים, מפוארים או בסיסיים, בהם מתבצעת פעילות שאינה עבודה של ממש, הגם שפעילות זו מתקיימת במסגרת שעות העבודה וכחלק משגרת יומו של העובד, בכדי לסווג את התשומות כ"הטבות לעובד".

בסוגיה זו, פסק בית המשפט כעמדת המערערת. בית המשפט בחן את תכלית החקיקה והתקנה, וקבע כי בעוד אספקת ארוחות לעובדים מהווה הטבה בעין ותחליף שכר, השאלה הרלוונטית היא מה נכלל במסגרת המונח "ארוחה" לצורך תקנה 15א לתקנות מע"מ.

בהקשר זה, פסק בית המשפט כי אין לראות בתשומות המערערת המיוחסות למקום שהוקצה למתחמי ההסעדה בבניינים כ"הטבה לעובד" הנכללות כחלק מ"ארוחה" לעניין תקנה 15א לתקנות מע"מ. תשומות המשולמות על ידי המעסיק בקשר למקום שבו מסופקת הארוחה, הינן תשומות המותרות לניכוי על ידי המעסיק. מאידך, תשומות הקשורות באופן בלעדי לארוחות שמספק מעסיק לעובדיו – קרי, חומרי גלם, ציוד במטבח, הוצאות לבישול ואפייה, שולחנות, כסאות, כלי אוכל, הוצאות לרחיצת הכלים, ניקיון השולחנות ורצפת חדר האוכל – כל אלה הינם חלק בלתי נפרד מהשירות המכונה "ארוחה" לצורך תקנה 15א לתקנות מע"מ ולכן תשומות אלה אסור בניכוי.

נציין, כי לעמדתנו, בעקבות מתן פסק דין זה, ניתן לשקול כל מקרה ומקרה ולבחון,  האם מס התשומות מותר בניכוי גם באופן רטרואקטיבי, בקשר לתשומות היחסיות הקשורות למתחמים שהמעסיק הקצה כמקום שבו מסופקות הארוחות לעובדיו, בין אם הארוחות מסופקות על ידי המעסיק, ובין אם לא, בין אם המעסיק שכר את הבניין ובין אם המעסיק הינו הבעלים של הבניין.

בהתאם לאמור, אנו ממליצים ללקוחותינו, כי בכל ספק המתעורר בנוגע לשאלת ניכוי מס התשומות על ידי המעסיק, בין אם ביחס ל"ארוחות" כמפורט לעיל, ובין אם ביחס למקרים אחרים כגון אירועים לעובדים, הסעות עובדים, וכו', לפנות למחלקת המע"מ שלנו לקבלת ייעוץ משפטי בנושא.

יובהר, כי לא ניתן ואין לראות בחוזר זה כייעוץ מס. ייעוץ כאמור תלוי בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

מחלקת מס ערך מוסף
הרצוג פוקס נאמן