נדמה שלא קיים תעשיין שלא חווה את שטף דברי הרגולציה המושתים על ידי רשויות המדינה על מפעלים יצרניים בישראל בקצב מסחרר בשנים האחרונות. רק כדי לסבר את האוזן, מקבץ מדגמי של יוזמות רגולטוריות מהשנתיים האחרונות כולל פרסום של מגוון מפרטים אחידים לתנאים ברישיון עסק והרחבת האחריות החלה על מנהלים במסגרת חוק רישוי עסקים; הפצת תנאים סביבתיים אינטגרטיביים למפעלים טעוני היתר פליטה; פרסום טיוטת הנחיות סיכוני סייבר במפעלים המחזיקים בחומרים מסוכנים; פרסום טיוטת מדיניות ניהול סיכוני חומרים מסוכנים; קביעת הנחיות חדשות לדיגום ארובות ועוד ועוד.

נראה שהדברים מדברים בעד עצמם ולא יכול להיות חולק שהנטל הכלכלי והארגוני שיוצרות הדרישות המחמירות העולות חדשות לבקרים הוא כבד ומשמעותי. גם העובדה שנעשים לאחרונה מאמצים ניכרים על ידי מספר משרדי ממשלה להקלת הסבך הבירוקרטי בו נתון סקטור התעשייה, אין בה כדי ליצור הקלה משמעותית.

מספר דוגמאות ליוזמות מקילות כאלה הן – תיקון החלטת ממשלה באופן המחייב לשקול עלויות רגולציה במצבים מסויימים טרם החלתה על התעשייה; פרסומן של הנחיות לניטור שפכי תעשייה באופן מאוחד על ידי רשות המים, המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות; ותיקון חוק רישוי עסקים באופן המסדיר מנגנון לסיורי ביקורת של נציגי רשויות מפקחות בעסק. הגם שמדובר ללא ספק ביוזמות חשובות ומבורכות, התעשייה היצרנית עודנה חווה מצב בו תמורת כל דבר רגולציה ש"יוצא" – "נכנסים" שניים חדשים, כך שהעומס בפועל לא רק שאיננו קטן אלא אף גדל.

אין ספק שנדרש להמשיך לעבוד עם הרגולטורים השונים בכדי לדלל את עומס הרגולציה הבלתי סביר שנוצר. יחד עם זאת, קיים במקביל ערוץ חיובי באמצעותו יכול כל תעשיין לפעול כדי לאזן את חסרונות המצב ואף להפיק ממנו תועלת. ערוץ זה נוגע להתחזקות המשמעותית של מגמת ניהול שרשרת האספקה על ידי חברות גלובליות.

בשנים האחרונות אנו עדים למגמה לפיה חברות גלובליות לא רק מנהלות את שרשרת האספקה שלהן במישור הלוגיסטי ובמישור איכות המוצר, אלא מקבלות החלטות אסטרטגיות להיכנס לקרביים של תהליכי הייצור והיבטי התפעול והשינוע המתנהלים אצל ספקיהם לכל אורכו של התהליך, תוך בחינה של מכלול נושאים שהמרכזיים שבהם כוללים היבטי איכות סביבה ובטיחות.

חברות אלה מציבות דרישות הולכות וגוברות לכלל הגורמים בשרשרת האספקה שלהן לעמידה בדרישות סביבתיות ובטיחותיות מחמירות בפעילותן וכן למתן דיווחים באופן שקוף ומלא אודות ביצועים אלה.

למעשה, שנת 2018 היתה שנת שיא ביצירתם של מנגנוני פיקוח מצד חברות גלובליות על שרשראות האספקה שלהן בנושאים אלה, כאשר ניתן לראות יותר ויותר הוראות מפורשות הנקבעות בנושא בהסכמי התקשרות עם ספקים, כמו גם פרסומם של מדריכים הכוללים דרישות מחמירות בתחום. חלק מדרישות אלה בא לידי ביטוי כדרישות סף להתקשרות ולחידוש התקשרות, וחלק בא לידי ביטוי באמצעות מתן ניקוד חיובי נוסף לספקים המועמדים להתקשרות.

מדיניות זו נובעת מההכרה בכך שאיתנות שרשרת האספקה היא גורם מרכזי המשפיע על יכולת הצמיחה של חברות גלובליות, כאשר נושאי איכות סביבה ובטיחות מככבים בראש רשימת האינדיקטורים הדורשים מעקב. כך לדוגמה, נתוני חברת הייעוץ מקינזי מגלים כי 80-90% מההשפעות הסביבתיות בסקטור מוצרי הצריכה נובעות ממעלה שרשרת האספקה של החברה המייצרת את המוצר הסופי וכלל לא מהתחנה האחרונה שבמורד שרשרת האספקה שלו. נתונים מסוג זה, לצד אירועי חירום מפעליים המתרחשים חדשות לבקרים ברחבי העולם וגורמים לשיתוק תהליכים מוחלט בשרשרת האספקה, מביאים חברות גלובליות להתערב יותר ויותר בשרשראות האספקה שלהן, לא רק לצורך נראות ציבורית אלא כחלק בלתי נפרד מתהליך ניהול הסיכונים ומתוך מטרה להביא למיקסום פוטנציאל הצמיחה.

דוגמאות מרכזיות למהלכים מקיפים שננקטו בתחום זה בעת האחרונה כוללות חברות כמו באייר, נסטלה, נייקי והיולט-פאקרד. בין הדרישות המוצבות על ידי חברות גלובליות במסגרת מערך ניהול שרשרת האספקה שלהן ניתן למצוא חובות מפורטות לניהול היבטי בטיחות בעת שימוש בחומרים מסוכנים, לרבות ביצוע תרגילי חירום תקופתיים; עמידה בסטנדרטים מחמירים של הפחתת ניצול אנרגיה ומשאבי מים; וכן נטרול סיכונים בחומרי הגלם בתהליך הייצור.

מגמה זו התחזקה עד כדי כך שבמקביל ליוזמות הפרטניות שנוקטת כל חברה גלובלית בניהול שרשרת האספקה שלה, נולדו עוד ועוד יוזמות סקטוריאליות שמטרתן לנהל את הנושא באופן מרוכז ולהציב סטנדרטים רוחביים. כך בין היתר, איגוד חברות האלקטרוניקה והרכב הבינלאומי יצר לאחרונה מערך במסגרתו התחייבו עשרות תאגידים בינלאומיים לסטנדרטים אחידים בדבר אחריות וקיימות בשרשרת האספקה בכלל ובתהליכי הייצור אצל ספקים בפרט. בין התאגידים הלוקחים חלק ביוזמה ניתן למצוא את אפל, סיסקו, פייסבוק, פורד ולנובו. דוגמה נוספת היא איגוד חברות הפרמצבטיקה הבינלאומי, שיצא ביוזמה דומה במסגרתה חברות כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון, מרק, נובארטיס, פייזר וטבע הציבו דרישות לניהול תהליכי ייצור אצל ספקיהן, לרבות דרישות הנוגעות לעמידה בהיתרים סביבתיים, ניהול אירועי חירום וניהול מנגנוני צמצום פסולות ופליטות.

חיבורם יחדיו של שני אלמנטים אלה – מכלול דרישות הרגולציה המחמירות בישראל וכניסתן הגוברת של חברות גלובליות לנבכי תהליכי הייצור של ספקיהן – מוביל בהכרח למסקנה כי ניתן למנף את הנטל המקומי המכביד לטובת יצירתו של יתרון תחרותי בשווקים בחו"ל.

בחינה של מערך הדרישות המוצבות על ידי החברות הגלובליות בתחום שרשרת האספקה ככאלה המעניקות לספק "ניקוד אופטימלי" בתחומי הסביבה והבטיחות, מגלה כי רבים ממפעלי הייצור בישראל יכולים לזכות בניקוד זה באמצעות ניתוח נכון של הדרישות הרגולטוריות הקיימות בארץ כיום והצגתן באופן מדויק התואם לדרישות הלקוחות בחו"ל. הדבר נכון במכלול של ממשקים – התייעלות אנרגטית, חסכון במשאבים וחומרי גלם, ניהול בטיחותי וסביבתי מיטבי של סיכוני חומרים מסוכנים, טיפול בפסולת ופליטות לסביבה ועוד.

מבחינה מעשית, חשוב לפעול במקביל בשני ערוצים – המישור האחד הינו בחינה מדוקדקת של מכלול הדרישות הרגולטוריות החלות על המפעל בכדי לזהות דרישות שאינן מתאימות לאופי פעילותו, כאלה שאינן ישימות או היוצרות הכבדה מיותרת או התנגשות עם דרישות רגולציה אחרות. על בסיס זה, חשוב להמשיך ולפעול מול הרגולטורים השונים בכדי לטייב ככל הניתן את מערך התנאים החלים על פעילות יצרנית כיום. המישור השני הוא מינוף אותו מערך רגולטורי החל ממילא על המפעל בכדי לזכות במעמד מצטיין בשרשרת האספקה של חברות גלובליות ולתת מענה לדרישותיהן הגוברות בתחום.

מיתוג התעשייה הישראלית כשחקן מצטיין בעולמות שרשרת האספקה המודרנית הוא צעד אפשרי ומתבקש בנסיבות הקיימות. כך ניתן להפוך – ולו באופן חלקי – את לימוני הרגולציה ללימונדה תחרותית-גלובלית.

המאמר נכתב על ידי ד"ר עו"ד רות דגן ממחלקת איכות הסביבה ושינוי אקלים ופורסם בגיליון מרץ של "התאחדות התעשיינים".

לקישור לעמוד של ד"ר עו"ד רות דגן לחצו כאן.